שלום, הימים האחרונים עוברים עליי בקושי רב. בעקבות התייעצות עם אחד מהחברים המקשיבים ניתקתי קשר עם בחור שהכרתי במשך שנה, אם אתם שואלים את עצמיכם אם אני אוהבת אותו, אני באמת לא יודעת לענות על השאלה הזאתי, אם תשאלו אותי אם זה הקשר שהייתי רוצה שיהיה לי עם בעלי, הייתי עונה לכם שלא, הקשר איתו הרס אותי רגשית, זה הבחור הראשון שהתאהבתי בו, והכל התפוצץ לי בפרצוף, האמנתי בו כל כך.. שאדם שאתם כל כך אוהבים מועל באמון שלכם, זה הכי כואב בעולם… כשבחור אומר למישהי שהוא אוהב אותה, והוא אומר זאת לעוד מישהי, זה הכי כואב בעולם לגלות דבר כזה, אם יש לי כבר הזדמנות אני ינצל את השורה הזאת כדי לפנות לבנים, בנים אל תעשו את זה! אין לכם מושג כמה שזה פוגע, אין לכם מושג כמה משמעות יש למשפט "אני אוהב אותך" בשביל בחורה. אחרי כל מה שקרה, אני סלחתי, נשארנו "ידידים", ואני בכוונה שמה את המילה במרכאות, כי היום אני יודעת להגיד שא! ין סתם "ידידות"… (כמובן שיש יחידי סגולה). לבחור יש חברה חדשה, אך הוא טוען שנוכל להיות "ידידים".. כבר 5 ימים שאני לא בקשר איתו!! זו רק ההתחלה והדרך עוד ארוכה, חמישה ימים זה אפילו לא שבוע… קשה לי נורא, אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה, שומעת את השיר שהוא הקדיש לי פעם ונזכרת בתחושה הכל כך נעימה לדעת שמישהו אוהב אותך ומישהו מגן עלייך (אני יודעת שהקב"ה אוהב אותי ומגן עליי, אבל זה שונה…) אני יודעת שזה מלחמה עצומה בין השכל לרגש, לפעמים שאני חושבת על זה, אני אומרת לעצמי, שהרע בעולם קיים כדי שנדע להעריך את הטוב, אבל ליישם את הדברים בשטח זה קשה… קשה לי מאוד, אני מרגישה שהעצבות עוטפת אותי, אני לא רוצה בה, אבל היא נמצאת. עד כמה שהקשר עם אותו בחור הרס אותי רגשית, קיים בתוכי חלל, חלל שמתמלא בעצבות, בגעגועים.. הבחור הזה החזיק אותי בזמנים הכי קשים בחיים שלי, ועכשיו אין לי למי לפנות (לא, לחברות אי אפשר, יש דברים שפשוט אי אפשר לפנות לחברה..) אני מרגישה לבד, נמצאת בתוך המולה, חדר מלא אנשים, אך בכל זאת כל כך לבד, נודדת הרחק במחשבות, אל עולם אחר, אל עולם שרק הוא הצליח להבין.. אני לא יודעת אפילו מה בעצם השאלה שלי, סליחה על ההפרעה….
שלום לך.
הכאב והצער בו את שרויה צועק מכל שורה ואני ממש מצטערת שרק עכשיו קראתי את השאלה שלך,כי נשמע לי שבאמת לא קל לך. קודם כל אני חייבת לומר לך שאני ממש מעריכה אותך על האומץ לנתק קשר אחרי שנה, בעצם ניצחת במלחמה שאת עצמך מעידה שהיא עצומה: להשליט את השכל על הרגש.
עכשיו את בזמן מעבר- זמן מורכב וקשה כאחד: מצד אחד את חושבת עליו, מתגעגעת, רוצה בקרבתו ומצד שני את מרגישה פגועה ממנו ואפילו לא יודעת לומר אם את אוהבת אותו. נכווית קשה ולצערי- את לא היחידה, בנים דעתם הרבה יותר קלה עליהם באמירות ובקשרים רגשיים וכפי שאמרת יפה- הבחורה מחשיבה את המילים לאין ערוך, כאשר הבן אינו כ"כ רגשן ולוקח הכל בערבון מוגבל לאותו ערב… ולא באתי לנחם אותך בצרת רבים (יותר נכון- רבות..) אלא רק לחשוב אולי על פתרון מכאן ולהבא בשביל לא להיכוות שוב ח"ו. אני לא יודעת בת כמה את, אבל בכל אופן נראה לי שכדאי לחכות לגיל שבו יוצאים על מנת להתחתן, ולדאוג לכך שהבחור שתצאי אתו יהיה עם מטרות רציניות- ותבחנו את ההתאמה במשך זמן שאינו ארוך כ"כ, ומיד לאחר שאתם מרגישים שיש התאמה (המשותף עולה על השונה) תתארסו ותתחתנו, דבר זה לא יאפשר לקשר להיות לא רציני- כמו שלצערי קרה לך, תהיה מחוייבות ששני הצדדים יהיו מודעים אליה מראש. ובאשר לדברים שאפשר לספר רק לו- נכון, יש דברים שהכי טוב לספר רק לבחיר ליבך, אבל הוא לא בחיר ליבך- הוא היפר אמון- שזהו הבסיס לכל הקשר, ולכן- על אף שזה קשה ואפילו קשה מאד שאין עם מי לדבר באמת, חכי, הזמן יעשה את שלו, ואת- נסי בינתיים, למרות הקושי , למצוא עניין בחברות שסובבות אותך (ועדיף- שתמצאי לך חברה טובה אחת קרובה באמת, מאשר הרבה שלא ממש…) או שתמצאי אוזן קשבת באמת אצל איזה מורה וכיו"ב. ואת הדברים שעדיין את מרגישה שאפשר לומר רק לו (לבחיר ליבך) תוכלי לשמור באמת רק לו- רק לבעלך, ולא לעוד בחור שיהיה איתך בקשר לא מחייב, מבחינתו, ויעזוב אותך כרצונו. בהצלחה רבה וחיזקי ואימצי! אני מאמינה בך- שאם היה לך כח לנתק קשר כ"כ ארוך- יהיה לך בעז"ה גם כח להתמודד עם החלל שנוצר עכשיו. ובכל אופן את יכולה! תמיד לכתוב אלי לחברים מקשיבים, עבור יעל (או לבקש מהם את האימייל או הטלפון האישי שלי)
מחזיקה לך אצבעות, מתוך אמונה שיהיה טוב!
יעל, חברים מקשיבים
