האם הציבור הדתי לאומי נכשל בדרכו?

שלום לך אחי.
קודם הקדמה: אני מכין אותך מראש שאכתוב בסגנון קצת חריף, אז חשוב לי להקדים שתראה את זה כמו שמדברים בין אחים. לפעמים צועקים קצת אחד על השני (אתה עלי ואני עליך…) אבל בעומק אנחנו יודעים שהדברים שבהם אנחנו יחד, הדברים שאנחנו מסכימים, הרבה יותר חזקים מנקודות המחלוקת.
ועכשיו לעניין.
ניכר מסגנון שאלתך שאתה נעול על דעתך ואינך פתוח לשמוע דעות אחרות, שהרי אתה מתחיל "החרדים יותר דתיים נקודה", ומסיים "בבקשה אל תתכחשו לעובדות". אז לא כל כך הבנתי מה אתה רוצה מ"חברים מקשיבים"? אנחנו לא הכתובת לקיטרוגים על עם ישראל, בניו אהוביו של הקב"ה. ביקורת יש לה תפקיד אחד – לתקן. אחרת, היא שלילית ופסולה, כמו שלמדנו מדברי הגמרא במסכת פסחים על הושע הנביא.

אם זו היתה הבעיה היחידה, ניחא. אבל חמור לא פחות הוא סגנון התבטאותך כלפי הרבנים: "למה שהרבנים לא יתפסו אומץ"? נראה כאילו שמת עצמך למבקר של הרבנים.
קודם כל, קצת ענווה כלפי תלמידי חכמים לא תזיק.
שנית, לרבנים איכפת לפחות כמוך מהמצב הרוחני של עם ישראל, על כל חלקיו. איך אני יודע? כי הם לא סתם יושבים ומקטרים, מה שקל מאוד לעשות, הם משקיעים "קצת" למען העניין.
הם מעבירים שיעורי תורה, בישובים, בסניפים של תנועות הנוער, באמצעי התקשורת. הם מקדישים לכך את מיטב זמנם גם כשזה בא על חשבון הרבה דברים אישיים.
הם עוסקים בקירוב יהודים ליהדות: ראה ערך מכון מאיר, ראש יהודי, מעייני הישועה, תנועת מבראשית, קרן מורשת על עשרות הגרעינים התורניים שבה, שעלי תורה על גרעיניה, מבצעי "מבית לבית" של כמה וכמה ארגונים, ועוד ועוד.
אגב, בחנוכה האחרון היה כנס בהשתתפות גדולי הרבנים ובהשתתפות כאלף תלמידי ישיבות שנועד בדיוק למטרה הזו של קירוב עם ישראל לאביהם שבשמים. אגב זה היה כנס מאוד מוצלח וכבר בעקבותיו ומיד אחריו היו אנשים שיצרו יותר קשר עם היהדות (שמעתי ממקור ראשון).
ועוד בעיה היא שאתה גם טועה בעובדות. יש בזמן האחרון כמה וכמה ישיבות קטנות שקמו, רק שהישיבות האלה לא מתאימות לכולם, ולכן יש גם ישיבות אחרות – ולא ניכנס לשאלה האם ישיבה שלומדים בה לימודי חול היא לכתחילה.
הרבנים כן אומרים שטלויזיה היא איסור גמור (ראה למשל קישור למאמר של הרב שמואל אליהו, והוא לא היחיד: http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=108