האם אני מוכנה לנישואין?

שלום לך.
היה נדמה לי כשקראתי את השאלה שהמפגש עם הבחור האחרון הוא שהביא אותך לאותם הרהורים בדבר בשלותך לנישואין. אולי מפני שמצד אחד היה נחמד, אך מאידך משהו בך מנע מלהמשיך, ואז הסקת שכנראה יש משהו בתוכך שעדיין לא מוכן (כי אם היה כל כך נחמד- מדוע לא המשכנו??).
אז ראשית, חשוב לומר שהרגשת "נחמד" לא תמיד מספיקה. תמיד תשאלי את עצמך אם בא לך להגיע לפגישה הבאה או לא. אין כוונתי שאת אמורה לדעת בתום הפגישה הראשונה בידיעה מוחלטת שעם בהחור הזה את רוצה להתחתן, אבל כן חשוב להרגיש איזשהו רצון להגיע לפגישה הבאה- עד כאן בקשר לבחור האחרון. ובאופן כללי- קודם כל, את לא חייבת לאף אחד שום דבר. אין כללים בענין גיל הנישואין- גם אם כל חברותייך כבר נשואות, הדבר היותר חשוב הוא הרצון והנכונות. אם יש בך משהו שעדין לא רוצה מספיק, זה לא משנה עם מי תצאי ועם כמה תצאי- כנראה שזה לא יעבוד. הסיבה לכך היא שבניית קשר נישואין ועצם ההחלטה להתחתן דורשות נכונות לוותר ורצון להתאים את עצמי- וכל עוד לא מרגישים את הרצון העז- אין טעם להיפגש. מאידך, יש למטבע צד נוסף: כתבת בשאלך שאינך בטוחה שאת מתאימה לנישואין. בקשר לזה, אל תפחדי! אף אחד בעולם אינו מגיע מוכן לנישואין. רק אחרי שאתה נשוי זמן מסוים, אתה לומד עוד ועוד דברים. אתה טועה ולומד, מסיק מסקנות, טועה שוב וכן הלאה.
ביקשת בשאלתך לדעת כיצד יודעים שמוכנים מבחינה נפשית לנישואין. לי נראה שאמורים להרגיש רצון עז לחלוק עם מישהו את החיים, נכונות מלאה להתאים ולעצב את עצמי בהתאם לבן הזוג. כמו כן, אמורים להגיע לרמה מסוימת של השלמה עם מי שאני (ללא סתירה לעבודה מתמדת על המידות).
לסיכומו של דבר, כפי שאמרת, ממש איו טעם להיפגש עם בחורים בשביל הדאוו'ין. תהיי קשובה לעצמך, תצעדי באומץ,תרבי בתפילות וה' כבר יעזור.
כל טוב
אוסנת, חברים מקשיבים