שלום, קראתי באחד השות"ים(נעמי??)שכתוב שכיבוד הורים הוא בסיס לכל האמונה ב-ה'.איך? ובאותו ענין.. אני כמעט בת 17, ועדיין לא מרגישה עצמאית. אני לא מנסה לדרוש אותה, אבל זה קצת..ברור מאליו,לא? אני חושבת שאנימספיק בוגרת ואחראית בדברים מסוימים כדי להחליט עליהם בעצמי! לדוג', רק אתמול עשיתי חור נוסף באוזן.אמא שלי לא אהבה את זה, אני צריכה להסיר אותו רק כי 'היא רוצה'?(מה גם שאין לאיסור הזה שום ביסוס הלכתי) איך אפשר לעבור את הגיל(המורכב, והמתחיל לעלות על העצבים..)הזה בשלום?בלי להשאיר אח"כ משקעים? איך לשדר להם-'אני בוגרת, מעשי שקולים ואני יודעת מה אני עושה' כדי שהם יבינו את זה,יאמינו לי, ובלי שזה ישמע מחוצף? ועוד שאלה..(אחרונה,מבטיחה..) אני יודעת שבתורה כיבוד הורים הוא מצוה חשובה,מאוד אפילו.. ואני יודעת גם שכשמפרטים מה בדיוק הגדרים והכללים של כיבוד הורים כותבים שם שאפילו אם ירק בפרצופו(או משהו בסגנון..) וכל מיני דוגמאות כאלה-הבן חייב לשתוק. הגדרים האלה קימים גם היום? כי אם כן, להגיד "לא רוצה" או "אח"כ" נחשב,לעומת זה, כממש..חוצפה!! בקיצור..מצטערת שזה כזה ארוך.מקוה שתצליחו לענות לי.. וישר כח על העבודה הברוכה
שלום לך.
שאלת על נושא חשוב מאוד. כתוב בהלכה: "מצוות עשה שיכבד אדם את אביו ואמו וירא מפניהם. וצריך להזהר מאוד בכבודם ובמוראם, שהוקש כבודם לכבוד המקום. ואמרו חכמים: שלשה שותפים יש לו לאדם. הקב"ה, אביו ואמו. בזמן שאדם מכבדם מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני "( טור יו"ד ס' ר"מ). דברים אלו משייכים את מצות כיבוד הורים לא רק למצוות שבין אדם לחברו, אלא גם למצוות שבין אדם למקום. גם מיקומה של המצוה – במרכז עשרת הדיברות – מעיד על כך. דברים אלו קצת מבהירים כיצד מצוה זו היא בסיס לאמונה. כל נושא תורני שאת מתקשה בו, כדאי שתלמדי אותו במקורות בהרחבה, כמו גם הנושא הזה. אפשר למשל בספר " מקור חיים השלם" לרב ח. ד. הלוי, כרך ה'.
כמו אצל כולנו, גם אצלך שאלת כיבוד הורים אינה רק שאלה מופשטת, אלא התמודדות רגשית ומעשית. את רוצה לכבד את הוריך אך לא לאבד את זכותך לעצמאות. האם ניסית לדבר איתם על כך? נסי לשוחח כשהמשפטים הראשונים אינם "מפריע לי שאתם.." וכדו'. אלא "אני מרגישה שאני…" וכו'. כשמאשימים אדם הוא ישר מתגונן ומאשים בחזרה. אך אם בת משתפת את ההורים בתחושותיה הם רואים זאת בדרך כלל כמחמאה.
הכי טוב לא להציג דברים בנויים וסגורים: "אני רוצה", "החלטתי", "מתאים לי". אלא – "אני שואלת את עצמי", "אני מתלבטת בין הגבולות של שני דברים.." וכדו'.
טוב להתחיל שיחה חשובה עם ההורים במחמאות. זה לא רק יעיל, זה אמיתי וצודק. גם כשאנו באים לבקש מהקב"ה דברים בתפילת שמונה עשרה, אנחנו קודם כל פותחים בשבחו.
בגיל ההתבגרות נראה להורים שהבנים לא מעריכים את מה שהם קיבלו מההורים, שהבנים מתיחסים להורים כמיותרים, וזה מאוד פוגע. כדאי לחזור למצב הטוב שלפני גיל ההתבגרות.
ההורים מנסים להתיחס לילדים כמו פעם – כמו אל הקטנים, וזה כמובן לא יצליח, אך צריך להבין מהיכן זה נובע. מגיע להורים שנכיר להם תודה וגם שנדאג להראות להם את זה. תוכלי לקרוא עוד בנושא זה בספרו של הרב גינזבורג "אני לדודי ודודי לי" בתחילת הפרק – "אבינו מלכנו דודנו".
לכבד הורים אין פרושו לעשות הכל לפי סגנונם. ודאי שיש לך זכות לעצמאות מסוימת. לא לגמרי – כי את גרה בבית שלהם, משתמשת בכסף שלהם, ויש להם זכות להביע את דעתם. בכל זאת, כיבוד הורים אינו "לעשות כל מה שאבא ואמא אומרים". השאלה היא למה להשתמש במילים כמו "לא רוצה" ו-"אח"כ". את זכויותיך אפשר לבטא גם במילים "עדיף לי", "נח לי", "הייתי רוצה" וכדו'. הדוגמאות של חז"ל בודאי רלוונטיות. את לא צריכה להתמודד עם הורים קשים כמו בדוגמאות של הגמ', שחלק מהן עוסקות בודאי בהורים חולי נפש (סליחה על הביטוי).
מבין השורות היה ניכר שהוריך הם אנשים שאפשר לשוחח איתם. תנצלי זאת, ואז תוכלי להגיע להרבה ממה שאת רוצה, בידיעתם ובשיתוף פעולה שלהם.
בהצלחה!
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il