א. איך אפשר לשכנע חניך מפונק שלא אוהב ללכת הרבה , אוהב מאד לישון, ולא אוהב תנאי שטח לצאת למחנה? ב. איך אפשר לחנך ילד שכולו שקוע בתרבות החול(במובן של ההיפך מקודש) לחשוב בצורה נכונה?
שלום לך.
העברנו את שאלתך לעינת, רכזת קומונה בתנועת אריאל, וזו תשובתה:
שלום וברכה.
ניכר ששאלתך מקורה באכפתיות רבה כלפי חניכיך. את/ה (מכאן והלאה אשתמש רק בלש' זכר…) עומד על אופיים המיוחד של חניכיך, ומקווה למצוא דרך חינוכית מתאימה לצמיחה נכונה של כל אחד מהם. זוהי נקודת המוצא המשותפת לשתי שאלותיך. זוהי גם נקודת המוצא לתשובה המתבקשת!
חניכיך כולם מגיעים מרקע שונה: לכל אחד בית אחר, הרגלים אחרים, אופן ניצול שעות פנאי שונה לעיתים – כפי שמקובל בביתו ובסביבתו, וכמובן גם אופי מולד שונה. היכולת שלנו להבין את השונות שבין החניכים ואת המיוחד שבכל אחד מהם ובעיקר – לתת להם תחושה שאנו מקבלים אותם כמו שהם, היא בסיס ליכולת שלנו להביא אותם לידי שינוי כלשהו. לקבל מחד, ולשנות מאידך -אין סתירה בדבריי!
מאיזה בית מגיע החניך ה"מפונק" שלנו??? אולי הוא הילד הקטן בבית ורגיל שכולם דואגים לו? אולי הוא מגיע מבית שאין בו תרבות טיולים בכלל והם נוהגים לבלות רק בבתי מלון? אולי בכלל – החניך דווקא אוהב טיולים, אבל הוא מתקשה בהליכה ממושכת וחושש שחבריו לשבט ילעגו לו?
אלף ואחת אפשרויות נוספות למענה נוכל למצוא לשאלת החניך המפונק, כמו גם לשאלת החניך ה"שקוע בתרבות החול" – מי הם חבריו מחוץ לחברי השבט? מה מעסיק אותו אחה"צ? מהי תרבות הפנאי של משפחתו? מה הצורך שלו בחיבור לאותה "תרבות חול" (ריגושים? להיות אחד מה'חבר'ה'?)?
שאלות כאלה ואחרות שנשאל את עצמנו לגבי כל חניך ועולמו, יסייעו בידינו קודם כל להבין את החניך ולא להיות בקורתיים כלפיו. בשלב שני נוכל לחשוב האם השינוי שאנו מבקשים להשיג איתו אכן רצוי לו (אולי החניך ה'מפונק' שלנו הוא כזה איסטניס, שיציאה למחנה רק תפגע בו? אולי אכן עדיף שישאר בבית ושנדאג לחבר אותו לחוויות שבטיות ותנועתיות בצורות אחרות?!).
בשלב שני, כאשר אנו מבקשים לשוחח עם החניך על אפשרות של שינוי (לצאת לטיולים/להתחבר לתרבות "קודש", כלשונך), נצליח להתחבר אליו הרבה יותר בקלות כאשר גישתנו מבינה את עולמו, לאחר הבירור שערכנו עם עצמנו אודות עולמו של החניך, למשל:
פנייה לחניך א': "וואו, זה בוודאי מאד קשה לצאת למחנה עם כל החול והג'יפא (במחילה!)!, אתה יודע, כשאני הייתי חניך גם לי היה קשה להתרגל לישון מחוץ לבית, על שק"ש ועם אוכל שהוא לא של אמא… אבל מה – אחרי שני מחנות למדתי מה זה כיף אמיתי! אולי כדאי גם לך לנסות?!"
או – פנייה לחניך ב': "האמת, אני מה-זה מבין אותך. באמת נראה יותר כייף וקל לראות את התוכניות המעניינות בטלוויזיה, להתלבש כך וכך ולקרוא את…, גם אני מתלבט בעצמי לפעמים מה נכון יותר – לשמוע מוזיקה לועזית שעשוייה להביא להרבה ריגושים או את המוזיקה השייכת לתרבות שלנו. וזו התלבטות קשה לכולנו. אולי היית רוצה שנברר את זה ביחד? יש לי ספר נהדר שעוסק בנושא , אשמח ללמוד איתך!"
ראה מדריך יקר. הפנייות שלעיל הן רק דוגמאות. אינך צריך לחזור עליהן, וסביר להניח שהן גם לא מתאימות למקרים הספיציפיים שהצגת. זכור רק את העקרונות להדברות נכונה עם החניך, ("נוסחה" המתאימה לכל מקרה ולא לשני המקרים הנ"ל בלבד):
א. להבין את עולמו של החניך – מהיכן הגיע? מהם הרגליו? להמנע מבקורתיות ביחסנו כלפיו גם אם דרכו אינה מתאימה לזו שלנו.
ב. בשיחה פתוחה עמו – קודם כל לשדר לו שאנו מבינים אותו ואת העדפותיו. לא להשמע בקורתיים ולא לשדר לו שמשהו אצלו לא בסדר. לשתף אותו בחוויות שלנו (שיתוף הוא תמיד פתח טוב להדברות!). לשאול אותו האם היה רוצה להגיע לשינוי ולהציג בפניו את היתרונות של השינוי.
ג. לזכור ש"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה": גם אם אנחנו מאמינים שהחניך חייב להשתנות, אנחנו רק מנסים ככל יכולתנו. כוחנו כמדריכים אמנם רב, וחובתנו לעשות ככל יכולתנו לטובת החניך, ויחד עם זאת החניך לא תמיד בשל לקלוט את הדברים, או שיש גורמים אחדים אשר מונעים ממנו את ההתקדמות בשלב זה. חשוב שנדע שהשתדלנו, ששתלנו זרעים בלב החניך, ונקווה שבעז"ה הדברים ישפיעו – גם אם את תוצאות הזריעה לא נראה מיידית.
הצלחה רבה במלאכת הקודש שאתה עוסק בה!
עינת, רכזת קומונה בתנועת "אריאל"
