שלום, אני חניכה בשבט אלעד , יש לי שאלה: אנחנו נמצאים בתקופה שלא יודעים מי נכנס להדרכה ומי לא ויש באויר איזשהוא מתח וזה ממש מעצבן… השבט שלי נפתח לקבוצות ואני שונאת את הקטע של קבוצות בשבטים ואני לא יודעת איך לפתור את זה כי אני ועוד כמה חברות לא נכנסות לקבוצות ואז יוצר מצב שאנחנו מרגישות לא שייכות לשבט אם תוכלו לעזור לי אני אשמח…
שלום רב!
ממעבר סתמי על תשובות שניתנו כבר במאגר השו"ת של חברים מקשיבים ושל משיבים אחרים, וגם מתוך היכרות-משהו עם השטח, אני יכולה קודם כל לעודד אותך שאת והשבט שלך לא לבד במערכה… מסתבר שבכל שבט בוגר בסניף בשלב זה של טרום כניסה להדרכה, מתעוררים מתחים סביב מי יכנס ומי לא ולאן. ברור שהעניין משפיע על האווירה בשבט, על הקשרים עם המדריכים, על המוטיבציה לפעילות ועל מערכת היחסים הבין אישיים בין חברי השבט. לא הצלחתי להבין מתוך שאלתך לפי מה נוצרות קבוצות ומדוע את וחברותייך נותרות מחוץ לקבוצות (ויוצרות בכך בעצם קבוצה משל עצמכן…) אבל האווירה שתיארת בהחלט לא נעימה ואף עוטה את הכניסה להדרכה בהילה מאכזבת. לא כך צריכה להיראות תקופת טרום כניסה להדרכה.
את וחברי השבט שלך, או לפחות חלק גדול ממנו, עומדים בפני שליחות חשובה ביותר שתמלא חלק גדול מחייכם בשנה-שנתיים הקרובות, בעז"ה. כניסה להדרכה יותר משהיא זכות, היא חובה עצומה, ההופכת את בעליה למחנך בישראל, לאחראי על צמיחתם הרוחנית והערכית של חניכיו ולשמירה, כמובן, על גופם ועל נפשם. שליחות זו תובעת אחריות גדולה, בגרות, התמלאות רוחנית וערכית – ועבודה על המידות, לפני, במשך ואחרי תקופת ההדרכה. בהרבה סניפים, במקום לעסוק בהכשרה שלנו לקראת ה"יציאה לשליחות", ישנו עיסוק קטנוני, מעכיר אוירה, של קנאות ומתחים.
ישנם כמובן חניכים מתוך השבט שמטבע הדברים לא יכנסו להדרכה. זה עשוי להיות בשל אי התאמתם להדרכה או להדרכה בשבטים בסניף שלך. גם מי שיכנס לא בטוח שיכנס לשבט שרצה. בכל מקרה, עלינו לזכור כי הדברים אמנם מוכתבים בגלוי על ידי המדריכים שלכם, אבל באופן אמיתי יש מכוון מלמעלה. הוא דואג שנגיע למקומות בהם מתאים וראוי שנבצע את שליחותנו בכל שלב בחיים.
לכן, ולאור הדברים שנאמרו לעיל, הצעתי לכם היא כזאת:
• מצאי דרך לפתוח את הנושא לשיחה גלויה עם חברי השבט שלך. דאגו לאווירה טובה לשיחה, למקום וזמן נוחים ולכך שכל חברי השבט יגיעו (כדאי להיעזר במדריכים). העלו את התחושה שלכן שנוצרה אוירה מתוחה וקבוצות בשבט. תגלי בוודאי שכולם מרגישים כך במשהו. שיתוף וגילוי לב הם במרבית המקרים הנוסחה המנצחת. נסו להגיע לאיזו שהיא הסכמה שבטית לגבי יחסכם לכניסה להדרכה, תוך הבנה שיותר משחשוב מי ולאן יכנס, חשוב לשמור על ליכוד כוחות בשבט, יש לכם עוד הרבה מה לעשות ביחד.
• בקשו מהמדריכים שלכם לשתף אתכם ככל האפשר בכוונותיהם ביחס לכניסה להדרכה, על מנת להוריד את המתח, ולסייע למי שלא יכנס לסניף למצוא את מקומו בסניפים או בתחומי עשייה אחרים המתאימים לו.
• ההדרכה היא העניין היחיד המעסיק אתכם כעת, ולא פלא שמתעוררים תסכולים כה רבים סביבה. רדו ממנה! איך אמרנו – יש לכם עוד הרבה מה לעשות ביחד. נסו לברר כשבט באילו תחומים אתם יכולים להמשיך ולעשות יחד. שליחות בהדרכה היא חשובה, אך היא לא בלעדית. ישנם תחומי עשייה והשפעה נוספים רבים בחברה ובארץ שתוכלו לקחת בהם חלק, מי שנכנס להדרכה, ובוודאי מי שלא. נצלו זמן חשוב זה בו אתם עדיין אינכם מדריכים להעמקה בנושא השליחות בכל התחומים. פתחו את יכולתכם גם כמדריכים – בקשו סדנאות הדרכה (גם אם לא תכנסו, או שתכנסו לא בסניף, זה יכול רק להועיל. מי שלא יכנס יוכל גם לעמוד בהמשך לעזר לחבריו). נצלו את הזמן לעבודה על המידות. עצם ההתגברות על המצב הנוכחי בשבט מצריכה הרבה עבודה על המידות: וויתור, הבנה, כבוד ליכולתו של הזולת, שמחה בהצלחת האחר, ענווה ועוד ועוד. חפשו אתגרים שתוכלו לארגן ולבצע ביחד בסניף, בקהילה, בתנועה, במדינה…
זה לא קל. נדרשים ממכם הרבה בגרות ויכולת להפריד בין נושא הכניסה להדרכה, לבין ההוואי השבטי והעשייה השבטית שלכם, אבל אני מאמינה שזה אפשרי – וכדאי!
בהצלחה בהתמודדות הנוכחית, ובשליחותך במקומות המיוחדים לך!
בציפייה לבניין אריאל!
עינת, רכזת קומונה, תנועת "אריאל"
