שלום רב!
אני לא מבין מספיק את השאלות ששואלים את האדם כשהוא עולה לשמים. אודה אם תסבירו לי אותם (את אלה שמצוינים כאן לפניכם- בהמשך מילותיי) אני מבין שאם שואלים את האדם שאלות כשהוא עולה לשמים,הייתי מצפה שהם יהיו שאלות שמסכמות את החיים, ולא סתם שאלות של מעשים. למשל: הנחת תפילין? – זה לא שואלים. כי זה רק "מעשה" זה לא מקיף את כל החיים. במס' שבת ברשימת השאלות שאדם נשאל כשהוא עולה לשמים. עסקת בפריה ורבייה? א. פלפלת בחכמה? ב. הבנת דבר מתוך דבר ? בשאלות הנ"ל יש לי 3 בעיות: א. זה רק מעשים. ב. לא הכל נתון לבחירה שלך. למשל "להבין דבר מתוך דבר" זה ענין של שכל, ולא כולם חכמים… זה תלוי אם אתה אחד חכם או לא? ג. וכי ענינים של "פלפול" זה ענין מהותי?! לפלפל זה נחמד, אבל פלפול זה לא משהו מהותי בחיים!! יש ספרים על פלפולי הלכות וכו', אבל זה אפילו לא ההלכה עצמה, זה איזה "דובדבן" בלימוד! ? תודה רבה!!
שלום לך.
חברנו היקר, האם שכחת כי דברי חז"ל באגדות אינם שטחיים ופשוטים כפי שהעטיפה החיצונית שלהם מראה במפגש הראשוני איתם?! (לתזכורת עיין ברמב"ם הקדמות למשנה- הקדמה לסדר זרעים). וכי חז"ל התכוונו לצייר לנו איזה סוג של שאלון קבלה לעבודה בו צריך לשלוח קורת חיים לפקס ולצרף שתי המלצות מחברים?!….
וודאי שדבריהם מדויקים וישרים אומרת הגמרא:
"אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו עירבת לי בהן קב חומטין אמר לו לאו. אמר לו מוטב אם לא העליתה":(שבת לא' א')
וודאי שגם השאלות מדויקות וגם המשל – אולם לא ניכנס ליתר פירוט. המהר"ל ב"נתיבות-עולם" נתיב יראת השם פרק ב' – מסביר באריכות גמרא זו – עיין שם בהרחבה.
רק נעיר נקודתית ביחס לתמיהתך – שאלה שנשאל האדם הכוונה למפגש ישיר עם נשמתו. כלומר עם האיכות האישיותית שיכל להוציא אל הפועל, והוא "נתבע" ע"י עצמו לתת דין וחשבון על מעשיו (מעשיו של אדם הם מעידים עליו) – לא באופן טכני – אלא מתוך המבט הכללי אל כל הווית חייו – צף ועולה הפער בין המצוי והקיים לבין האפשר היכול – ופער זה הוא המייסר את האדם ולא נותן לו מנוח – לזאת קוראים חז"ל "שאלה". (שוב לא חיצונית, אלא עצמית, הווייתית, פנימית)
האדם "נידון"
א. האם מעשיו היו ראויים לו בראש ובראשונה כאדם שיש בו נשמה – כלומר איכות השואפת להתגלות – האם לא חסם בפניה את דרך ההופעה, האם היה שייך אל האיכות הנשמתית? (נשאת ונתת באמונה)
ב. האם נתן לרוח/לשכל תפקיד מרכזי בחייו או שנגרר אחרי תופעות חולפות? (קבעת עיתים לתורה)
ג. העיסוק בפריה וברבייה – מבטא שייכות של האדם אל הכלל, אל הריבוי, אל הנצחי – ולכן גם אל האלקי, הנצחי, הכולל כל.
ד.הצפיה לישועה מבטאת את השייכות למגמת ההוצאה אל הפועל של כוחות החיים ומעלתם.
ה.פלפלת בחכמה והבנת דבר מתוך דבר – מבטאת שייכות שיא אל התכלית, שאיפה אמיתית להגיע אל היעד – לא מדובר כאן על יכולת אינטלקטואלית של הבנה וכו' אלא על אישיות דינאמית שאינה סגורה בפני השתנות ובודקת את דרכה תמיד – הישרה היא לפני האלוקים אם לאו, וניחנת באומץ לב לומר "טעיתי" ולהתחיל מהתחלה.
ו. יראת השם – מבטאת את המסגרת הכללית שבתוכה כל אישיות האדם נמצאת ובה הכל מתרחש. "איש תם וישר וירא אלוקים" "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" "ועבדך ירא את ה' מנעוריי"
באופן כללי ובהרבה צמצום זהו תורף דברי המהר"ל. בכלל, תמיד עדיף ללמוד מהר"ל- הוא המפתח לעולם האמונה.
המשך ללמוד אמונה, זהו צו הדורות
נשמח לעזור בהמשך,
שי,חברים מקשיבים