יש דתיים לאומים, יש חרדים ויש חרד"לניקים. איך אני אמורה לדעת איזו דרך היא הכי טובה? הרי כולנו בסופו של דבר יהודים והולכים לפי דרך התורה. אז איך אני יודעת מהי הדרך הכי טובה בשבילי?
שלום לך.
בכדי לענות על שאלה זו יש להבין את סלע המחלוקת בין התפיסה הציונית אליה משתייכים הציבור הדתי לאומי והחרד"ל, לתפיסה החרדית אליה משתייך הציבור החרדי.
מחלוקת זו נוגעת לשאלה, האם עם ישראל במצבו החדש – כעם שחלק ממנו יושב על אדמתו בעל מדינה וצבא משלו הינה מציאות חיובית הנקראת התחלת גאולה, או שמא מאחר והמדינה הנראית לעיננו היא מדינה בעלת אופי חילוני ורוב הציבור היושב על אדמתו אינו שומר תורה ומצוות אנו עדיין במצב של גלות.
לשאלה זו יש השלכות מעשיות ואציין כמה מהם.
כתוב ש"משחרב הבית אין לו לקב"ה אלא ד' אמות על ד' אמות של הלכה". כלומר, הלימוד האופייני לתקופת הגלות מצטמצם ללימוד ההלכה בלבד. ואילו בתקופת הגאולה נוסף הלימוד האמוני, המחשבתי. הביטוי המעשי לכך שבישיבות ובאולפנות ציוניות מושם דגש על לימודי מחשבת ישראל ולא רק על גמרא והלכה בלבד.
התפיסה הרואה במדינה חלק ממהלך הגאולה, רואה אידיאל בהשתלבות מעשית במדינה על אף הקלקולים הקיימים בהנהגת המדינה ובתפקודה, מתפללת על הצלחתה, חוגגת את ימי עצמאותה ורואה בצבא, צבא ה' ובשירות בו מצווה. ואילו התפיסה החרדית מתבוננת על קלקוליה של המדינה ומשתדלת שלא להתערות בה במידת האפשר. תפיסה מסתגרת זו נובעת מהחשש להיות מושפעים מהתרבות החילונית שאכן שולטת במוקדי הכוח במדינה – במערכת המשפט, החינוך ובכלי התקשורת.
השלכה נוספת היא היחס לארץ ישראל, האם קיימת מצווה למסור את הנפש למען כיבוש ארץ ישראל כפי שעם ישראל מצטווה בכניסה לארץ, או שמא המצווה לישב את ארץ ישראל היא מצווה חשובה, אך אינה חשובה היום יותר מכל שאר מצוות שבתורה.
עד כאן, בצורה תמציתית וקצרה ביותר ההבדל בין התפיסות,
כדי להכריע על האדם לברר עם עצמו את הסוגיות ככל שרק ניתן ולשמש תלמידי חכמים לשאול אותם ולברר איתם את הסוגיות ולברור את דרכו.
להלן מספר מקורות ראשוניים לעיון: אמונות א' של הרב הס זצ"ל מעמ' 86 והלאה, הספר "איילת השחר" של הרב פילבר, ספר "דע מה שתשיב לעצמך" של הרב זאב קרוב שליטא, חוברת של הרב משה ברגמן "המדינה היהודית" ועוד.
בהצלחה
אביטל, חברים מקשיבים
