מעצבן אותי שהחברות שלי לא מתפללות

שלום לך,
באמת כפי שציינת, לתפילה יש חלק חשוב בעבודת ד', היא מהווה מפגש בינינו לבין ה'. מפגש שבו אנו עוצרים את רצף החיים המעשי של היומיום לטובת הדבר החשוב באמת בחיים – הקירבה לה'. קירבה זו מביאה לחיים מרוממים יותר – חיים שיש בהם מקדש ונבואה עליהם אנו מתפללים בתפילת העמידה. המפגש הזה אמור להשפיע על האדם המתפלל בכך שיהיה קרוב לה' וממילא התנהגותו לאחר התפילה תהיה טובה יותר מזו שלפניה.
אך, לצערנו ישנם רבים שאינם מודעים למעלתה הגדולה של התפילה ואין הם מתייחסים אליה נכון – וביניהם חברותייך לכיתה. אנו מוקפים מסביבנו בחברה חילונית, הרואה לפעמים בעבודת ה' בכלל ובתפילה בפרט התנהגות פרימיטיבית מיושנת שאינה מתאימה לאדם החושב המודרני. תפיסה זו חודרת אלינו דרך הרדיו, הטלויזיה והעיתונות והיא משפיעה גם עלינו כאנשים דתיים. גורם נוסף המקשה את הקישור לתפילה הוא השיגרה. אין לי ספק שאותן בנות מגיעות ביום הכיפור לבית הכנסת ומשתדלות להתפלל בכוונה גדולה. אך מאחר שאנו מדברים על תפילה רגילה יומיומית ולא על מעשה חד-פעמי הדבר קשה יותר ודורש מאמץ גדול יותר וממילא ישנם המנסים להתחמק מכך.
כך שראשית לכל, יש לדון את אותן בנות לכף זכות להבין את הקשיים שלהם ולזכור שהן בסך הכול בנות טובות אף שהן נכשלות במצווה כל כך חשובה כמצוות התפילה.
אך יחד עם זה, מצב זה באמת דורש תיקון. בהקשר לכך אביא את דברי הרב קוק: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה – אלא מוסיפים צדק, אינה קובלים על הכפירה – אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות – אלא מוסיפים חכמה" כלומר, ההדרכה הנכונה היא שכאשר אדם עובד ה' נתקל במציאות חסרה של כפירה, בערות (טיפשות) או רשעות, הוא בעצמו עובד על עצמו ומוסיף יותר את הדבר החסר ומתוך כך אנשים לומדים מדרכיו. כאשר חברותיך יראו שיש כאן בת רצינית, שמבינה את חשיבות התפילה, שמתפללת כמו שצריך – זה ישפיע גם עליהן. כמו גביע של יין שכאשר ממלאים אותו עד הסוף הוא נשפך החוצה, כך גם את, כאשר תלמדי יותר את משמעות התפילה ממילא גם חברותיך הקרובות אליך יושפעו מכך והם יעבירו זאת הלאה. אך יש לזכור שתהליך זה הוא איטי ודורש סבלנות רבה ובעז"ה נזכה כולנו להתקדם במצווה חשובה זאת ולהתפלל אל ה' באמת.
בהצלחה
אביטל, חברים מקשיבים