הנאה מהחיים, קיום מצוות, עולם הבא וחטאים

שלום!
על מה סליחה? שאתה שואל מכל הלב? בשביל זה אנחנו כאן! ואם לא תרגיש טוב עם התשובה, תמשיך לשאול בבקשה!
אתה מצייר תמונה אידיאלית בה אדם דבוק בלימוד תורה וגם את פעולות החולין הוא עושה לשם מטרה זאת. המחנכים שלך כנראה פרסו לפניכם את התמונה של המדרגה הגבוהה ביותר, כדי לעודד לפחות אחדים מכם לנסות להגיע אליה. אך דרישה זו אינה מוטלת על כל אדם. כתוב בהלכה שאת מצוות "והגית בו יומם ולילה" אפשר לקיים גם בקריאת שמע של שחרית וערבית. נכון ורצוי שאדם יעצב גם את הפנאי שלו כאדם יהודי. אך הרב קוק כותב "באמת חיוב שקידת התורה אי אפשר להיות ניתן על זה מידה מצומצמת (אחידה) לכל אדם, שהרי יש לכל אדם רשות להיות עוסק במשא ומתן, ולקנות נכסים וקנינים אפילו יותר מידי הכרח סיפוקו, ואין בזה משום ביטול תורה" (עין אי"ה ברכות א עמ' 16).
התמונה שציירת בתור אלטרנטיבה – מאוד עלובה. אנשים שרוצים רק להנות ואין להם שום מטרה. גם ההנאה מאבדת מערכה, לעומת אנשים ששואפים למשהו ומרגישים את המתיקות של חיים עם משמעות, וגם את הסיפוק מההתקדמות לקראת מטרה שהיא מעליך. שהיא גדולה וחובקת עולם. בקיצור – דרכינו משלבת בין שתי השיטות שהצגת. מצד אחד היא לא דורשת מהאדם להיות בלתי טבעי וחינוך בצורת חיים שמקוממת אותו, ומצד שני היא אומרת: אל תדרוך באותו מקום כל החיים. רצון זה דבר חשוב. לכן אנחנו לא רק מספקים וממלאים את הרצון שלנו אלא גם מעדנים ומגביהים אותו. "איזהו עשיר? השמח בחלקו". גם בחלקו הרוחני, אומר הרב אבינר. ומתוך שהוא שמח במה שכבר יש לו, הוא ממשיך ומתקדם. "עבדו את ה' בשמחה " – זו דרכינו. הכפיתיות שאתה מזכיר – איננה רצון ה'.
על העולם הבא כדאי שלא תרבה לחשוב, כי איננו מסוגלים להבין מה קורה שם. אנו יודעים שכתוב שצדיקים הולכים מחיל אל חיל, גם בעוה"ז וגם בעוה"ב. אבל לא כתוב שהם דוקא לומדים תוספות. בינתיים נתרכז בכך שלא נבזבז את חיינו בעולם הזה.
ולגבי יום הכיפורים: הטפיחה על השכם על כל מה שעשית כן מגיעה, בסופו של התהליך, שהוא חג סוכות. אחרי מאמץ רוחני אדיר של 40 יום, אנו זוכים למצות שמחה, לשבת בסוכה עם האושפיזין ולהתענג. ביום הכיפורים אנו באמת מדגישים צד אחד של המציאות, צד שכולנו נוטים להדחיק ולהקטין, והוא הצד של החסרונות שלנו. איך היינו נראים אם לא היה יום שבו הצד הזה מודגש? האם באמת אתה אומר תפילה זכה ומרגיש שא"א להזדהות איתה? העיניים שלך לא מסתכלות לפעמים על מה שאסור? הפה שלך לא מדבר אף פעם לשון הרע? האוזניים שלך לא שומעות לפעמים רכילות? ואיפה כתוב שכל מה שאתה כן עושה זה טוב ולא רע? לפחות במחזור שלי זה לא כתוב.
שמעתי כמה הסברים לשאלה שלך, מדוע אדם מתודה גם על חטאים שהוא לא עשה.
א. בצורה כזאת יתוודו על הכל וגם "יזכרו" בדברים שהם נוטים לשכוח.
ב. בצורה מסוימת אדם עבר גם על דברים חמורים. למשל " נאפנו". אדם אחד שכב עם אשת איש, ואדם שני הסתכל עליה במבט לא צנוע. גם השני מוסיף לאוירה הרעה בעולם, אותה אוירה שמכוחה הראשון עשה את המעשה.
אל תשכח, שעצם הדרישה של ה' מאיתנו להיות טובים יותר היא מחמאה. מילד קטן לא דורשים כלום, אך מילד גדול דורשים יותר כי הוא מסוגל. אז כנראה מישהו בשמיים מאמין בנו מאוד.
שלך,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il