האם המקצוע שאני בוחרת לחיים צריך להיות שליחות? כגון חינוך או שאני יכולה לעסוק בתחום אחר שמעניין אותי ואין בו אידיאלים? במצב שהעבודה תהיה מבוססת על אידיאלים, האם העובדה שאתה מקבל משכורת הופך את העבודה לבלתי אידיאלית???
שלום וברכה,
בראש ובראשונה נֹאמַר: אנחנו שליחים! כל חיינו אנחנו שליחים. באוטובוס וברחוב, בבית הכנסת ובמכולת, בעבודה ובחופש. אין רגע אחד שאדם מאמין אינו שליח. שליח של רעיון, שליח של אמת, שליח של אומה שלימה.
גם בבחירת דרך החיים שלנו אנו שליחים. אדם יכול להיות עורך דין ולהיות שליח גדול. אך אדם גם יכול להיות מחנך ולחשוב רק על ההתקדמות האישית שלו. לא כל מי שהולך לחינוך הוא אידיאליסט ולא כל מי שהולך למקצוע 'אישי' הוא אגואיסט.
אם יש מקצוע שמעניין אותך מאוד ובאותה מידה את רוצה ומעונינת שלא להפסיק לרגע את השליחות אני בטוח שהדברים לא יסתרו זה את זה. אין לאף אחד חובה לעסוק כל חייו במקצוע שזר לו. אדם צריך לעסוק במה שהוא רוצה ובמה שהוא טוב בו, "מקום שליבו חפץ", אך לא לשכוח לרגע את השליחות שלו ולנסות בכל דרך לבצע ולמלא ככל שניתן את השליחות שלו דרך המקצוע שלו.
ממש לאחרונה, הכרתי עורך דין מצליח מאוד שאנשים רבים מתדפקים על משרדו בבקשה לעזרה מקצועית. אבל הוא מקדיש שעות רבות על פי הידע והיכולת המקצועית שלו להקמת מרכז רוחני גדול וללא כל תמורה, עבודה סביב השעון ללא "משכורת". אין תחום שאין בו אידיאלים בכל מקום ומצב אפשר למלא את השליחות ומי יודע אולי דרך מה שאת תבחרי לעשות תוכלי להאיר אור גדול.
לגבי החלק השני של שאלתך, אין קבלת משכורת מהווה פגם כל שהוא. אדם שמקדיש את חייו למען הכלל גם צריך לחיות בעצמו ולהתפרנס. אנו כציבור מכירים בעבודתו החשובה ומוכנים לשלם לו בכדי שיוכל להמשיך בשליחותו. אמנם, הרמב"ם יצא נגד המקבלים שכר על לימוד תורה בטענה שהם משתמשים בתורה כדי לקבל להתפרנס ("קרדום לחפור בה") אבל כיום בהרבה מהמקרים לא ניתן שלא לקבל משכורת ועל כן אין בזה פגם כאשר אדם עושה את עבודתו באמונה.
כל טוב ובהצלחה
מתניה, חברים מקשיבים
