איך אדע שהדרך של היהדות היא הנכונה?

שלום וברכה.
את צודקת מאד ברצונך להבין כל דבר בעצמך, ובכך שאדם צריך שלא להשאר כמו שהוא, אלא לחפש את האמת האמיתית, שהיא לא תמיד נמצאת דווקא במקום בו הוא חונך להיות. אנו צאצאיו של אברהם אבינו שכונה "אברהם העברי" בדיוק מסיבה זו – כל העולם היה מעבר אחד והוא מהעבר השני- היה לו את העוז והגבורה לשאול את השאלות הכי נוקבות וללכת בדרך אחרת, שונה מכל סביבתו ומשפחתו. כולם עבדו לפסלים מעץ ואבן ואילו הוא דיבר על אלוקים מופשט ורוחני שברא את העולם וכל אשר בו.
הדברים הללו נכונים ואידיאליים.
הבעיה של כולנו היא שזו משימה מאד מאד כבדה. כדי לברר מהי האמת בכל התחומים בעולם, ואפילו אם נסתפק בתחום של האמונות השונות (יהדות לעומת להבדיל: איסלם, נצרות, עבודות זרות וכפירה) צריך כשרון שכלי מאד גדול, זמן מרובה, קריאת כמויות עצומות של ספרים ומחשבה עצמית מאד מרובה. גם אדם שיעצור את עצמו ולא יכנס למרוץ החים (פרנסה, מקצוע, חתונה, משפחה, בית, וכו') ספק גדול אם יוכל לברר לעצמו עד שימות את האמת לאמיתה.
מה יהיה בינתיים?
מה יעשו כל האנשים שלא יוכלו כל כך לברר את האמת בכוחות עצמם?
האם מותר להם לעשות הכל כל עוד שום דת לא הוכיחה את עצמה בשכלם?

במקום זה נכנסת המסורת ונכנס ההגיון הפשוט. לא נוכל להרחיב כל כך בנושא הביסוס של האמונה היהודית (תוכלי להעזר בתשובות אחרות שנמצאות באתר), רק נציין כמה סדרי מחשבה, שיכולים לעזור לאנשים פשוטים כמונו, לפחות בשלבי ההתפתחות של החיים:

א. האמונה היא דבר הרבה יותר הגיוני, מוסרי, וטבעי לאדם לעומת הכפירה.
הגיוני – בהסבר מקור העולם.
מוסרי – בשאלה 'מדוע אסור לי להרוג אותך' רק לאמונה יש תשובה.
טבעי לאדם – אדם שלא עושה 'חשבונות', וחי טבעית – מגיע לאמונה.

ב. היהדות היא דת הרבה יותר הגיונית, מוסרית, וטבעית לאדם לעומת העבודות הזרות והנצרות.
הגיונית – האלוקים של היהדות הוא אחד, מופשט מכל הגשמה ומכל כניסה לחומר.
מוסרית – היהדות מחנכת את האדם שהוא יכול להתגבר ולסדר את כל הכוחות שלו כמו שצריך, לעומת התפיסות האלה ש'מחנכות' לכך שהכל מותר ובעצם 'רצחו' את האלוקים ואת המוסר.
טבעית לאדם – אדם שיקשיב לקול המוסרי הזך שבתוכו יראה שהוא סולד מנזירות מצד אחד, ומצד שני הוא מחפש צדק ומוסר בארץ. כל אלה נמצאים ביהדות ולא בנצרות או בעבודות הזרות.

ג. היהדות היא הרבה יותר מוסרית וטבעית לאדם לעומת האיסלם.
מוסרית – היהדות מחנכת לְהִדַמוֹת לאלוקים הטוב, לעומת האיסלם שמחנך להתבטל לאללה הגדול והחזק.
טבעית לאדם – האדם מטבעו נוטה יותר לצד האהבה מלצד היראה, וכך הוא יכול להוציא מעצמו יותר. זה נמצא ביהדות ולא באיסלם.
אלה כמובן רק ראשי פרקים, שעל כל אחד מהם אפשר לדבר שעות, אך נראה לי שהדברים הללו יכולים לסייע לנו להתבונן התבוננות שלנו ולהבין כפי יכולתנו בשכלנו את אמיתותה של היהדות, כך שנוכל להזדהות הזדהות אישית (כולל שכלית ורגשית) עם עקרונותיה ושאיפותיה של היהדות.

בדרך כלל בכל שלב בחיים צריך האדם לברר לעצמו בירור לפי רמתו. אם מתעוררות לאדם שאלות, זה בדרך כלל סימן לאדם שהוא צריך להעמיק את האמונה שלו ולחזק אותה, שתעמוד בפני כל השאלות. אך מצד שני, צריך להזהר לשמור על האמונה הפשוטה הטבעית שבנפש האדם, ע"י שנותנים לה ביסוס שכלי. לכן גם צריך לדעת להתגבר על ספקות שנובעים מ'עיקשות של אפיקורסים', (כלשונו של רבי יהודה הלוי) כלומר: אם נראה לי בבירור שהאמונה היהודית צודקת, ויש לי איזו קושיא או שאלה מנקודה צדדית, צריך לתת לכלל ללמד על הפרט ולא להפך, לפתור את הבעיה הצדדית לפי האמונה, ולא חלילה להפיל את כל האמונה בגלל איזו שאלה קטנה צדדית ושולית.

מנקודה זו של האמונה ביהדות צומחים כל הנושאים האחרים: האם העם היהודי הוא עם אחד? מה הקשר בין יהודי שעלה מאירופה ליהודי שעלה מאתיופיה? האם אנחנו כובשים את הערבים שהתיישבו בארץ? האם מלחמת ששת הימים הייתה נס או אסון? אולי אנו עם סגולה שהארץ שייכת לו בחוק אלוקי? האם מותר לאכול חמץ בפסח? ומה לגבי 'קצת לְרַמוֹת' בעסקים?
למי שמאמין ביהדות – בדרך כלל תשובות ברורות לשאלות הללו. למי שלא מאמין ביהדות – תשובות אחרות.

גם בתוך האמונה היהודית יש מקום לגיוון ולדעה אישית. יש מחלוקות בעניני הלכה, ויש גם סוגים שונים של השקפות עולם בכמה נושאים רחבים. יש חסידים ומתנגדים, מקובלים בשיטות שונות, וסגנונות שונים של יהודים שכולם יראי שמים באמת ובתמים, בכל נפשם ומאודם.
אלא שהמשותף הוא גדול בהרבה על כל חילוקי הדעות שביהדות. 'דתי' הוא גם ימני, כדבריך, כי כל דתי מאמין שהארץ מגיעה לעם ישראל, יודע שיש מצוה להתישב בה, מכיר בכך שלערבים אין זכות לגזול את הארץ מידינו, ומכיר בהיות העם היהודי עם סגולה.
גם אם יש דתיים שחושבים שמותר לתת מאדמות ארץ ישראל למרצחים ולמחבלים, הם מסכימים עם כל העקרונות הללו, אלא שהם חושבים שמשיקולים של פיקוח נפש מותר לעשות זאת באופן חריג כיום. כמו של הדתיים מאמינים שאסור לנסוע בשבת, ורק במצב של פיקוח נפש מותר.

סיכום:
א. נכון שהאדם צריך לברר לעצמו את אמונתו ולא ללכת 'על עיוור' אחרי מה שחינכו אותו.
ב. מאד קשה שכל אדם פשוט יברר לעצמו את האמת בכל נושא.
ג. כל עוד האדם לא ברר לעצמו הכל בשיא הבירור האפשרי, עליו להסתפק בבירור לפי רמת יכולתו והבנתו.
ד. היהדות עדיפה מהבחינות המוסריות, ההגיוניות והטבעיות על כל השיטות האחרות בעניני אמונות ודעות שקיימות בעולם.
ה. אדם שמתעוררות אצלו שאלות – סימן שעליו לחזק את אמונתו ולהעמיק אותה.
ו. את האמונה הטבעית שבנפש יש לשמור, וגם צריך שלא 'להתרגש' יותר מדי מאיזו שאלה צדדית על האמונה, כיון שהאמונה כל כך ברורה, התשובה לשאלה הצדדית תבוא מתוך האמונה.
ז. מהאמונה היהודית נגזרת השקפת העולם על כל תחומי החיים: עם, ארץ, חברה, כלכלה, תרבות וכו'.
ח. גם בתוך האמונה היהודית יש גיוון דעות אך המכנה המשותף לכולם הוא הרבה יותר נרחב מהנתון בויכוח.
עלי והצליחי!
מיכאל, חברים מקשיבים