אני נגררת לריקודים מעורבים עם המשפחה החילונית

שלום!
אכן, בני משפחה וקרובים חילונים זה לא דבר פשוט. אבל גם מי שכל משפחתו דתית עומד בפני פיתויים ונסיונות, גם אם אחרים משלך. נסיונות הם חלק מהותי מחיי האדם. והשאלה היא – מה את רוצה שיקבע בחיים שלך. מה שמסביב – או את בעצמך. אנשים נוטים לברוח מאחריות ולומר: אני לא אשם שאני כזה. היו לי הורים כאלה, ומורים לא משהו, ועברתי כמה טראומות בילדות, וכו'.
השאלה היא האם באמת אין לנו כוח לעצב את חיינו על פי רצוננו והחלטותינו, גם אם היו הורים ומורים שלא עזרו לנו, ואפילו טראומה כזו או אחרת. אדם מבוגר יכול לבחור איך לחיות. כן לשמור שבת או לא. תינוק – מחליטים בשבילו. אם הוריו נוסעים בשבת – הוא יסע איתם.
השאלה היא איך אני רוצה לחיות, כמו מבוגר או כמו תינוק? להיות תלוי על החלטתם של אחרים או לנהל חיים נכונים לפי דעה עצמאית? גם אדם מבוגר יכול להגיד "לא היתה לי ברירה". כל מי שסביבי נוסע בשבת, והיה לי משעמם, לכן גם אני נסעתי. או "כולם רקדו מעורב, והיה לי משעמם, אז גם אני הצטרפתי". נסי לדמיין עד היכן יכולים להגיע עם שיטה כזאת. "לא היתה לי ברירה, הורידו לי במשכורת, אז גנבתי".
כמובן, ישנה גם דרך שניה. להאמין בה' ובתורה ובכוחות שניתנו לנו, לדעת שאנו מסוגלים לעמוד בנסיונות, והם רק מחזקים ומרוממים אותנו. "כל המשפחה שלי נוסעת בשבת – אז אהיה איתם בימי חול, ובשבתות אהיה אצל משפחות דתיות וחברות שכיף לי איתם". או "הורידו לי את המשכורת, אז נוריד קצת את רמת החיים, אבל חס וחלילה לא אגנוב".
"כולם רוקדים, ומשעמם לי – אביא לי ספר, או אדבר בטלפון מהמרפסת עם חברות, או שאסע הביתה יותר מוקדם". רעיונות לא חסר. כשתקבלי את ההחלטה – תמצאי גם את הדרכים לממש אותה.
כל הכבוד שפנית אלינו, זה עצמו מראה שאכפת לך ושיש לך את הכוחות לתקן.
שנה טובה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il