שלום. אני יוצאת עם בחור אתיופי כבר הרבה זמן ואנחנו אוהבים אחד את השני מאוד. בתחילה הורי לא התנגדו , כי כנראה סברו "שזה יעבור". ברצוני לציין שהוא ירא שמים וכי כל פועלו הוא תרומה לקהילה, ושנינו כבר אחרי גיל עשרים ומעוניינים להינשא. אבי מתנגד (כמובן שיתמוך בי בכל דרך שאבחר לי ) אך ניכר שהדבר אינו לרוחו. אני יודעת שאמנם יש פער תרבויות אך אני מאמינה שהאהבה שלנו חזקה דיה כדי לגשר, שלא כמו הורי וגם הערות עוקצניות מהסביבה. מה לעשות ?
שלום לך.
ראשית צריך לומר, אשרינו שאנו זוכים לתחילת התגשמות דברי הנביאים בימינו, "בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה… אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך…" ייתכן שחלק מהפחד המלווה את רוחב הלב הגואה משמחה, הוא הקושי והמורכבות שבמיזוג הגלויות, שהם ודאי חלק מצירי הלידה של תחיית ישראל המתחדשת.
לעניין שאלתך, נחלק את התשובה לשני חלקים, הראשון עקרוני-כללי והשני, ספציפי למקרה שלך.
העיקרון המנחה אותנו בבחירת בן הזוג , הוא כמובן ההתאמה והאהבה. נתן לנו הקב"ה בחירה חופשית וראש וראשון לבחירות שלנו בחיים, הוא הבחירה מי אני ומיהו השותף המתאים לי לבניית בית בישראל. הבחירה מורכבת מהבנה שכלית ומתחושה פנימית שזהו האדם המתאים לי. כמו בכל החלטה שעלינו לקבל, עלינו לשקול את רגשותינו במאזני השכל, לבדוק האם הרגש הוא נקי וטהור, או מוּנַע משיקולים חיצוניים כל שהם, האם זהו רגש עמוק וקבוע או חולף, והאם אנו יציבים מספיק מבחינה אישיותית כדי לסמוך על תחושותינו.
אם התיישבנו בדעתנו והחלטנו מתוך הכרות עניינית ומעמיקה את בן הזוג, שזהו זה, אנו יכולים לראות את עצמנו כאילו הקב"ה בעצמו נגלה אלינו, מאיזו בחינה, דרך ההחלטה הזו, ומכוון אותנו וקורא לנו להקשיב לקול הפנימי שלנו ולהתחתן.
לכן, אם נכון הדבר שאתם מאוד אוהבים האחד את השני, כדברייך במכתב, אל תכפרו באהבתכם, יש בה הכוונה עליונה וקול אלוהי הקורא לכם מבפנים.
נכון, שלא תמיד ההורים היו בוחרים בבן הזוג שבו אתם בחרתם, אך האהבה נמצאת אצלכם, בתוככם, אחרים לא יוכלו בהכרח להבין ולהרגיש אותה, שהרי האהבה מושתתת על האופי ודרך החיים אותה בחרתם לעצמכם,ואם יש הבדלי סגנון בנכם ובין ההורים וקיים שוני בערכים המניעים אתכם, הרי ודאי שבנושא הכי מהותי בחיים שלכם יתחדדו הבדלי ההשקפה בנכם ובין ההורים,ויתגלעו חילוקי דעות. אך, זו הדרך בה בחרתם, אלו חייכם ולא תוכלו להתכחש לעצמיותכם, ודאי לא בעניין כל כך עקרוני כמו בחירת בן זוג לחיים.
אך, כמו בכל מחלוקת, וקל וחומר שבחילוקי דעות עם ההורים, חייבים להקשיב, במקרה זה- להורים, לשמוע ולבחון היטב את האמת שבדבריהם. גם אם לא מסכימים בסוף. תמיד צריך לדבר בדרך ארץ, ולנסות להסביר את עצמך בענווה ולא בתחושה של עליונות חלילה. האהבה וההערכה להורים חייבת להישאר גם אם אתה לא מקבל את שיקול דעתם לגביך.
במקרה שלך, ניכר ממכתבך שקיימת הערכה מצד ההורים לכל החלטה שלך. אשרייך. זכית.
עד כאן התייחסנו התייחסות כללית לבחירת בן זוג וחילוקי דעות אפשריים מסביב לכך. הנושא שאת מתמודדת איתו דורש התייחסות מיוחדת.
חיי הנישואים הם שותפות עליונה וכמעט מוחלטת בכל תחומי החיים, את במשפחה שלו ולהפך, בקהילה, במנהגים, בזיכרונות ובעתיד. זה כל היופי שבאחדות השלמה,שני חלקי הנשמה האחת חוזרים ודבקים זה בזו לשלמות אחת והשכינה שורה בניהם. כמובן, לא פשוט לאחד שני חלקים שבדברים מסוימים הם כמעט הפכים, אך, זוהי עבודת-חיים, לדעת כיצד בכוח האהבה מתגברים על השוני,שהוא בדברים חיצוניים, יחסית, ודבקים במשותף הפנימי, העמוק והאמיתי. ישנם זוגות שאצלם, לפחות על פני השטח, הפערים הראשוניים בין בני הזוג מעטים מאוד. רקע דומה, חינוך זהה וכד'. אף פעם אין זה מספיק ותמיד נדרשת עבודה על המידות וחכמה בבניית הקשר, כדי לקיים בית חם ואוהב. אך , אצל חלק מהחרדים, למשל, התאמה ראשונית, בסיסית, מספיקה כדי לחתן בני זוג.
כאשר פער התרבויות גדול, על בני הזוג לדעת ולהכיר את הפער ולגשת לנישואים מתוך יכולת ורצון להתמודד איתו. האהבה חייבת להכיל גם את השוני המנטלי, וכדאי שעוד לפני החתונה שני הצדדים יכירו היטב גם את ההבדל התרבותי ויתחילו להתמודד איתו מתוך אהבה ושותפות. אם היית בבית שלו, עם משפחתו והקהילה שהוא כל כך תורם לה, ב"ה, וראית שטוב לך עם זה, את מכירה את השוני ושמחה איתו, וגם הוא עבר את מבחן הגישור על הפער בהצלחה, אז אהבתכם רק תניב פרי משובח של מיזוג גלויות. אך דעי, שלא כל אחד ואחת שאוהבים את בן זוגם מסוגלים להתחבר גם עם הצדדים הנוספים שבו, שהם כל כך חשובים- משפחה, דפוסי מנהגים סגנון וכו'.
כבר קרו מקרים בהם בני זוג שאהבו זה את זה, לא עמדו במבחן השותפות השלמה לאחר החתונה בגלל פערים תרבותיים. נכון שישנם יותר מקרים בהם ההתאחדות גברה על השוני ויצרה שלמות רחבה וכוללת יותר וזה כמובן נפלא. כדאי ורצוי אם כן, להיות מודעים לאתגרים ולבדוק האם אמנם, בעזרת ה', קיים הכוח והרצון להתמודד איתם.
מתוך התייעצות שערכתי עם אנשים שיש להם ניסיון וקשר עם 'זוגות מעורבים', למדתי, שמומלץ ורצוי לשניכם להיפגש עם זוגות של ישראלית ואתיופי, לשמוע מהם על ההתמודדויות השונות, הן בינם לבין עצמם והן בקשרים המשפחתיים, להכיר את הסוגייה ולדעת, אם הולכים ביחד, לקראת מה הולכים (אם תרצי – פני אלינו ונשלח לך מספרי טלפון של זוגות כאלו).
והיה והחלטתם בינכם להתחתן, הפגישו גם את ההורים עם אחד הזוגות שמצא חן בעיניכם, כך 'יירגעו' ההורים, יראו ש'השד' לא נורא כל כך ובעז"ה גם ישמחו איתכם.
חיזקו ואימצו ויהיה ה' בעזרכם
אייל, חברים מקשיבים
