השנה נתקלתי בדילמה מאוד קשה שגם שנה שעברה נתקלתי בה. הייתי צריכה לבחור בין חופשה משפחתית באילת או מחנה הרא"ה, למרות שמעולם לא הייתי באילת החלטתי ליסוע למחנה, כי אני אוהבת אתגרים ומסלולים ואני תמיד יוצאת למחנות של בנ"ע. במחנה הגעתי למסקנה שעשיתי טעות נוראית והייתי צריכה לנסוע עם משפחתי, פשוט רציתי כל המחנה רק לחזור הביתה, הרגשתי לא שייכת לעדה שלי ולא התחברתי איתם או מצאתי איתם נושא שיחה, גם בקושי הכרתי שם אנשים. השנה יש לי את אותה דילמה אבל הפעם החופשה המשפחתית אינה באילת ובמחנה אני מכירה הרבה יותר אנשים ואולי אני ארגיש הרבה יותר טוב משנה שעברה חוץ מזה זה גם המחנה האחרון שלי- מחנה סיירים, והרבה אמרו לי שלא כדאי לי לפספס אותו (ואני גם לא רוצה), אבל עדיין קיים בי הפחד הזה שאני ארגיש כמו שנה שעברה ואפסיד כיף עם המשפחה… אין אפשרות לדחות את המחנה או את החופשה המשפחתית משום שהמחנה יהיה מ-יד' אב עד כ' אב, ואימי יוצאת לחופשה ישר אחרי ט' באב ולא רוצה לצאת לחופשה רק בסופי שבוע. מה אני יכולה לעשות? יש לכם אולי פיתרון?
שלום לך,
אני מכיר את הדילמה. גם אני עברתי את זה. את צריכה לדעת שאין תשובה מוחלטת בדברים כאלה. אני למשל תמיד העדפתי ללכת למחנה של בני עקיבא על חשבון החופשה המשפחתית. היה חשוב לי להיות עם החבר'ה. חודש אחרי המחנה עדין היינו מספרים סיפורים (לא שהם באמת היו מעניינים, סתם זה נתן על מה לדבר), מי שלא היה שם תמיד הרגיש קצת בחוץ. אח שלי לעומת זאת לא הלך למחנה חוץ משבט נבטים. הוא פחות התחבר לשבט שלו. כל אחד ומה שמתאים לו. תצטרכי להחליט לפי מה שיותר מתאים לך ולשבט שלך מה שבטוח – אל תרגישי רע עם מה שאת מחליטה. שתי האפשרויות טובות (אני מקווה), ולכן אם החלטת על דבר 'לכי עם זה' עד הסוף ונסי למצותת ממנו את המקסימום, בלי לחשוב על הזמן על 'מה היה קורה אילו הייתי בוחרת באפשרות השניה?' (תארי לעצמך על אדם שהתחתן עם אישה, אך במקום לבנות ולהעמיק את הקשר ביניהם ולתת לאהבה לפרוח, הוא כל הזמן עסוק במחשבות 'מה היה קורה אילו הייתי מתחתן עם מישהי אחרת? אולי זה היה יותר טוב?'. הוא פשוט הורס לעצמו את חיי הנישואים בצורה הזו).
מה שאני כן יכול לומר לך זה שאוהבים להגזים בני עקיבא ולומר לחבר'ה שמחנה סיירים זה 'חבל על הזמן' הרבה יותר טוב מהמחנות הקודמים. בדרך כלל זו הגזמה, אין שום הבדל בין מחנה סיירים למחנה הרוא"ה.
מקווה שעזרתי,
דן, חברים מקשיבים
