שלום רב!
אני מדריכה בשבט "עמיצור" בחופש הבעל"ט מתוכנן לנו סמינריון הדרכה בעופרה. אני יודעת בפירוש שההורים שלי לא ישמחו במיוחד אם אסע לשם בגלל המצב הביטחוני אבל אני מבחינתי רוצה לנסוע כי חשוב לי להיות בסמנריון. אני לא יודעת אם ההורים שלי יגידו לי לא לנסוע אבל הם יבהירו לי שהם לא מרוצים מזה. מה עליי לעשות?להקשיב להורי ולא לנסוע, או לנסוע למרות הכל וההורים שלי צריכים להתגבר..?
תודה מראש,ליאל.
ליאל שלום,
הבעיה שמפריעה לך היא בעיה מוכרת ויכולה להופיע בהרבה צורות ומקרים. ההחלטה שתקבלי עכשיו יכולה להשפיע על החלטתך במקרים דומים שיתעוררו בהמשך.
לפני הכל חשוב לומר, ואני בטוח שאת יודעת זאת מנוסח השאלה, שאדם חייב בכבוד הוריו. סיבת הדבר היא שהוריו של האדם הם השורשים הרוחניים שלו פה בעולם; הם הביאו אותו לכאן, גדלו אותו, ומי שמתנתק מהם נשאר בלי חיבור לעולם. הוא "כורת את הענף שעליו הוא יושב". חוץ מזה אדם חייב להכיר טובה להוריו על כל מה שנתנו לו וימשיכו לתת בימי חייו. מכל זה יוצא עיקרון מנחה מרכזי: ויכוחים עם ההורים יכולים לקרות וקורים, אבל תמיד תמיד צריך להקפיד לדבר בכבוד, לנסות להבין את הצד שלהם, להקשיב לניסיון שלהם ורק אז להחליט. לכן, כדאי מאוד שתדברי עם הוריך, תסבירי להם כמה זה חשוב לך, תסבירי להם שכולם הולכים וזה תורם הרבה להדרכה, תעדכני אותם על הפרטים הטכניים (הסעות ממוגנות וכדו'), ותראי מה הם יחשבו. העיקר לדבר ולהסביר, ולא רק לקבוע עובדות. מדבריך נשמע שדעתם של הוריך חשובה לך, וזה מצויין, וזו סיבה עוד יותר טובה שתדברו. על הבעיה הזו ועל כל בעיה שתתעורר בהמשך.
את לא כתבת שההורים שלך בטוח יאסרו עליך לסוע בודאות, אלא שהם אולי יבהירו לך שהם לא מרוצים מזה. אם זה כך, זה יותר קל להחליט ללכת כי את כבר ילדה גדולה, והם בעצם נותנים לך את הרשות להחליט. מה יהיה אם הם יאמרו לך שהם לא מרשים לך? מבחינה הלכתית יבישה כבוד הורים כולל כל מיני דברים, אבל לפי הרבה מן הדעות לא כולל חובה לשמוע בקולם אם יגידו לך לא ללכת ללמוד תורה, או לא ללכת ללמוד איפה שאתה רוצה, או עם מי להתחתן וכדו'. אני יודע שסמינריון זה לא כמו ללכת ללמוד תורה, אבל את העיקרון אפשר ללמוד גם למקרה שלך. ההורים לא יכולים לחייב את הילד להישמע לכל החלטה שלהם ולבחור לו את מסלול חייו.
כל זה מבחינה הלכתית יבישה, אבל ברור שאנחנו לא רוצים להגיע למצב של ניתוק מההורים (כמו שכתבנו) ושל "כסאח" ומריבה אתם. משום כך, לדעתי, צריך להבחין פה בין שלבים שונים בחייו של הילד ובין החלטות שונות. אני יכול לנחש שאת בערך בכיתה י"א, כלומר, בתיכון. בתקופת התיכון אנחנו ממש נמצאים ברשות ההורים; בבית, מקבלים מהם כסף, הם מסיעים אותנו ועוזרים לנו וכו'. בתקופה זו אנחנו עדין לא מספיק עצמאיים, גם לא מבחינת הצרכים שכתבתי, וגם לא תמיד מבחינה נפשית אנחנו מספיק בוגרים להחליט בצורה חכמה. בשלב זה הייתי ממליץ – אם ההורים בכלל לא מוכנים לשמוע – להקשיב להם. אבל – וזה אבל גדול מאוד – לאחר התיכון, כשאדם יוצא מהבית ומרגיש מספיק מוכן (בשירות הלאומי, או בישיבה או באוניברסיטה וכו'), הוא צריך להבהיר להורים שבהחלטות מסוימות הוא כבר מספיק עצמאי, וההורים צריכים לעזור לו ולתמוך בהחלטות שלו. בסופו של דבר, אנחנו מתחתנים ומתנתקים מההורים בהרבה דברים (כמובן, שהם עדין עוזרים), ואנחנו עצמאיים יותר.
בקיצור, תבדקי אם הם באמת לא מוכנים. תדברו על זה ותחליטו ביחד, ואני כמעט בטוח שהם יסכימו (חוץ מזה, עופרה זה לא כזה נורא…). אם הם לא מוכנים לשמוע, ואת מקבלת את מה שכתבתי, ובסוף לא נסעת – אל תצטערי. זו זכות גדולה לשמוע בקול ההורים ולא להדאיג אותם, כך תשמרי על יחסים טובים אתם, ואולי תבקשי מהם לקחת אותך ליום כיף או לטיול ביחד, וכולכם תרגישו יותר טוב. שוב אני אומר – כל הכבוד שאת מתלבטת וחושבת ולא עושה סתם בלי לשאול אותם, זו הגישה הנכונה!
בהערכה ובהצלחה,
נדב, חברים מקשיבים
ראי גם עוד תשובה שלנו בנושא זה: נסיעה ליש"ע בניגוד לרצון ההורים- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=1936
