על התלמוד – מטרתו, מבנהו ואמיתותו

שלום רב!
1. תפקיד התלמוד: בכדי להבין את תפקידו של התלמוד (הן הבבלי והן הירושלמי, אם כי בתשובה ננסה להתמקד יותר בתלמוד הבבלי מתוקף היותו משמעותי יותר מבחינת הפסיקה והלימוד במהלך הדורות), נצטרך ללכת אחורה לתקופה שקדמה לכתיבתו, היא תקופת התנאים.
התורה שבעל פה –
מאז ומתמיד היתה מצורפת לתורה שבכתב תורה שבעל פה (לא במובן שאנו מכירים כיום של ששה סדרי משנה, לזה נגיע בהמשך, אלא) במובן של הסברים לנאמר בתורה שבכתב וכפי שפותח הרמב"ם את פירושו למשנה "דע, כי כל מצוה שנתן ה' למשה רבנו – ניתנה לו עם פירושה". ולפירוש זה כמה ענפים: ראשית, באופן הכי בסיסי של פירוש המילים. מעבר לכך גם מילים המובנות מבחינה מילולית יש להסביר מבחינה הלכתית, לדוגמה, כשנאמר "לא תעשה כל מלאכה" יש להבין מה נכלל בגדר "מלאכה" ומה לא. אך ישנן הלכות שאנו מוצאים להו רק רמז בתורה, (וגם הוא לא מורה לנו בדיוק מה עלינו לעשות). אנו מכירים גם את המושג "הלכה למשה מסיני" שפירושו הלכה שאין לה שום יסוד בתורה שבכתב אלא כל כולה מסורת שהתחילה ממשה רבנו שקיבל מפי הגבורה בסיני. ועוד.
ברור מאליו שככל שמתרחקים ממעמד הר סיני, כך הצורך בלימוד התורה שבעל פה הולך וגובר. יש לקחת בחשבון גם הבדלי שפה וגם הבדלי מנטליות ותרבות הגורמים לכך שדברים שהיו מובנים מאליהם בתקופות מסויימות, דרשו לימוד ושינון בתקופות יותר מאוחרות.
תקופת התנאים (220 – 40 בערך, לסה"נ) – מבלי להכביר בתאורים היסטוריים, נאמר רק שבתקופה זו הורגש צורך בריכוז כל ההלכות שהצטברו במהלך הדורות הקודמים, בשל ריבויים (בעיקר בתקופת הזוגות ובתקופת התנאים).
בהקשר ההלכתי (להבדיל מחיבורים בעלי אופי אגדתי), אנו מכירים גם היום מספר קבצי הלכות שנכתבו אז, ביניהם התוספתא ומדרשי ההלכה.
ואז בא ר' יהודה הנשיא (רֶבּי) וערך את המשנה: למעשה כוונתו הייתה לאסוף את כל החומר הרלוונטי שהצטבר עד אז ולערוך אותו לפי נושאים (סדרים ומסכתות), וכן לפסוק הלכה במה שהוא הגיע בו לידי הכרעה על ידי הבאת הדברים בצורה סתמית ללא שם אומרם (ובמה שלא הגיע לידי הכרעה הביא את שני הצדדים). מלאכתו הייתה כפולה: מצד אחד – לאסוף את ההלכות שנפסקו להלכה ושנראו לו רלוונטיות לדורות הבאים, ולהותיר בחוץ הלכות אחרות, וזה הן מתוך קבצים שכבר היו קיימים בכתב, והן מתוך הלכות שעדיין נשארו כתורה שבע"פ. ומצד שני – לסדר אותם לפי סדר הגיוני של נושאים ותת-נושאים.
זה בקצרה לגבי המשנה. כעת ננסה להבין מה תפקידו ומטרתו של התלמוד – תקופת יצירת ועריכת התלמוד ידועה גם בשמה כתקופת האמוראים (= מתרגמים), זו התקופה שבאה אחרי התנאים.
בצורה גסה, ניתן לחלק את פועלם של האמוראים לשניים:
א. הסבר ההלכות שנכתבו במשנה הן מבחינת מקורם ודרך לימודם והסקתם, והן כהמשך לדורות הקודמים בהגדרת מושגים וסיווגם באופן יותר ספציפי.
ב. משא ומתן למדני במשניות, תוך התייחסות והשוואה/הנגדה למשניות אחרות הסותרות ו/או המאששות את ההלכה בה דנים, כמו גם למקורות תנאיים נוספים שהושמטו ע"י רבי בעריכת המשנה (ברייתות).
התלמוד הוא למעשה אוסף של דיונים שהתקיימו במשך דורות בבתי המדרש בבבל.
התלמוד הבבלי התקבל בכל תפוצות ישראל כמקור סמכות שאין לערער עליו, וכל הספרות התורנית שנכתבה לאחר מכן מושפעת ומתבססת על התלמוד.
אם נרצה להתייחס באופן ישיר לשאלה, נוכל עתה לומר:
א. ביאור המשניות מתבסס על פי רוב על ההבנה שמובאת בתלמוד.
ב. הרבה מעבר לכך: מי שרוצה ללמוד משניות, בודאי הדרך הקלה והנכונה ביותר היא ללמוד פשוט משניות עם פירוש, כך הוא יוכל להבין את המילים ואת הדינים בצורה יותר קלה וברורה. אך כאמור, יש לזכור שהתלמוד אינו עוסק כמעט בפירוש מילולי של המילים, הוא עוסק בהגדרות הלכתיות ובדיונים אודות המשנה הנדונה בהקשרים רחבים יותר. ולכן, מי שמעוניין להרחיב את היריעה בלימוד ולהבין את מקור ההלכה ולדעת מהן הסיבות שבגינם הוחלט לפסוק כך ולא אחרת – עליו לפנות לגמרא, ולמפרשים עליה ואח"כ לפוסקים ראשונים ואחרונים.
(התשובות לשתי השאלות הבאות נובעות מתוך הדברים שנאמרו עד כה).

2. לגבי שאלת מקור הסמכות שלהם, או במילים שלך "מאיפה הם ידעו?". ברור שבשלב הראשון הדבר הבסיסי ביותר הוא ידיעה מעמיקה ורחבה של כל התורה, הן שבכתב והן שבע"פ שקדמה להם, בשלב השני כאמור יש להוסיף עיון מעמיק בכל המקורות כמו גם הסקת מסקנות מסברא היינו, מהבנת השכל הישר (כמובן בכפוף לכללי הלימוד והפסיקה הקיימים).

3. מניין אנו יודעים שזה אמת? יש אולי לשאול קודם מה זה "אמת"? או במילים אחרות מה נקרא אמיתה של תורה? אנו מכירים את הכלל "אלו ואלו דברי א-להים חיים", מה משפט זה בא לומר? (אמנם הוא נאמר בהקשר של מחלוקת, שגם הדעה הדחויה, על אף היותה דחויה להלכה, היא עדיין בגדר של דברי תורה- דברי א-להים חיים. אך) יש ללמוד מזה שכל עוד לימוד התורה נעשה באמת ובתמים כדי להבין ולחקור ולהגיע להבנת דבר ה', ובמקביל אינו חורג מכללי הפסיקה והלימוד, יש לו תוקף של דבר ה'.
אנו מאמינים שכל מה שחז"ל לימדונו בכל הדורות זהו למעשה דבר ה'. כשאדם לומד תורה הוא למעשה מגלה את דבר ה' בעולם ואת דרכי הנהגתו.
אמנם יש להוסיף נקודה אחרת, בהקשר זה: המונח "אמת" קצת בעייתי בהקשר הזה. שהרי מה זה אומר לנו אם זה אמת? שזה נכון?! כאמור, "אלו ואלו…" אלא שאולי יש להתייחס למונח "אמת" כאל משהו שאנחנו אמורים לנהוג על פיו בגלל העובדה שהוא אמת. כאן אנו כבר נכנסים לשאלת המסורת, וזו כבר שאלה רחבה יותר, ולא אאריך, רק אחזור ואומר שאין חיבור בעם ישראל שזכה להכרה ולקבלה כל כך גורפת ע"י כולם בכל הדורות כמו התלמוד הבבלי. דבר זה נותן לו ללא ספק סמכות על בכל הנוגע לפסיקה.

לסיום: השאלות הללו הינן כבדות ביותר, נכללים פה מספר נושאים שהעסיקו את גדולי ישראל לכל אורך הדורות (ולהבדיל, גם את חוקרי מדעי היהדות באקדמיה). אמנם הארכתי בדברים, אך זה כלום לעומת הספרות הרבה שנכתבה אודות נושאים אלו. לעיון נרחב יותר אביא פה רק שני ספרים קלים להשגה ולהבנה: הקדמת הרמב"ם למשנה – דן בכל השתלשלות תושב"ע החל ממשה רבנו, וכמו כן בהסבר בסיסי של כללי פסיקה ושל מונחים שונים בתושב"ע. כדאי גם לעיין בספרו של הרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל) שנקרא "התלמוד לכל", ספר מעולה המסביר עניינים רבים הנוגעים לגמרא. באופן שטחי יותר, ניתן גם לעיין בספר "תורה מסיני" שמסביר בצורה מתומצתת חלק מהעניינים שעלו פה.
בברכה,
אביעד, חברים מקשיבים