איך להתמודד על מוות של קרובים?

שלום,
אחלק את דברי לשניים: ההתמודדות עם עצם המוות וחובת האבל וההספד. ובנוסף אתייחס למשמעות החינוכית והקיומית שניתן להשיג מחוויה משמעותית זו.
ראשית- התורה אינה מתעלמת מרגשותיו של האדם, ומעודדת אנושיות ורגישות- אך טבעי הוא ובריא שפרידה מאדם קרוב תלווה בכאב רב, ובפרט בנסיבות טראגיות כפי שהצגת בשאלתך- וכדברי הרמב"ן "הנפש תבכה ותדאג אף בהפרדות הגופות בחיים וק"ו בהפרדות מן המתים". אולם, בצד דברים אלה אנו מאמנים שישנה "הבטחה לקיום הנפשות לפני כיסא כבודו" (ציטוט מדברי הרמב"ן), ושהמוות אינו מוות אמיתי כפי שהוא נראה לעינינו כדברי הרב קוק זצ"ל בלשונו הפורטת על נימי הנפש- "טומאת המת אינה אלא משום השקר שבמוות" אנו יהודים מאמינים בני מאמינים- ובטוחים אנו שאלוקינו דיין אמת ומשלם שכר לאיש כגמולו ובכך תנחומינו. לשם איזון בין שני ערכים אלה חייבה התורה להתאבל על המת! איננו רואים במוות אידיאל ואנו מצטערים על בואו כיון שאנו בני אנוש, ורגשותינו גם כן רגשות בשר ודם. אולם מאידך אסרה התורה על ריבוי האבל וקצבה אותו לזמן הלכתי מוגדר ממנו ואילך אסור להוסיף אבל- "בבשרכם לא תשרטו שרטת קדושים תהיו לאלוקיכם" בפסוק זה הגבילה התורה את מעשי האבל ואסרה על מנהגי הגויים הרואים במוות התנתקות סופית.
משמעותו של האבל לאבל- בעל התניא מסביר שכאשר האדם נפטר נוצר חלל בעולם- תיאור זה מובן לכל מי שנתקל בחייו עם חווית המוות- החסרון של הפרצוף המוכר החיוך החוויות המשותפות שלא יחזרו. . . אולם, חובתו של האדם להשלים חסרון זה, וודאי שרבונו של עולם בעזרו- לשם כך חייב האדם לנסות לבחון כיצד כתוצאה ממפגש זה הוא מצליח להפיח רוח חיים חדשה ומרעננת בעולם והופך את החברה והעולם לטובים יותר. מפגש זה עם המוות חייב להופכו לאדם יותר טוב ויותר רגיש, לעודדו לגמול חסד ולהרבות טוב- ובכך להשתדל לפצות ולהשלים את החלל החסר שנפער בעולמינו.
ערך נוסף למעשים אלה הוא זיכרון המת ע"י מעשי חסד הנעשים לשמו- ומכאן המנהג לתרום תשמישי קדושה לזכר הנפטר.
אני מקווה שדברים אלה יביאו תנחומים לכל אבלי ציון, ויפיחו רוח באדם הפרטי ובאומה כולה הזקוקה לרוח חיים בתקופה כה קשה- צור ישראל ישלח את תנחומיו וינחמינו ימחה דמעה מפנינו ויראינו ישועות.
ראי עוד: איך להתמודד עם אסונות ועם מות חברים- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=2806
כל טוב
עדיאל, חברים מקשיבים