איך התורה מתקנת את האדם?

שלום וישר כח על השאלה.
שאלתך היא שאלה המתאימה ליהודי החי בארץ ישראל, ושואף ללמוד את תורתה.
תחילה – הקדמה קצרה: התורה אינה רק הגמרא (כפי שהשתמע משאלתך), היא כוללת גם את התנ"ך, את ספרי המוסר, את ספרי האמונה וכו'. בגמרא עצמה קיים חלק נכבד מאוד (יש אומרים שבדקו ומצאו שכשליש) המכונה "אגדתות", והוא למעשה התשתית המחשבתית והמוסרית, כך שאין זה נכון לומר שאין בגמרא מסילת ישרים. המסילת ישרים עצמו מלא בציטוטים מהגמרא.
ניתן לומר כי החלק ההלכתי שבתורה מהווה יישום במציאות של החלק הרעיוני. התורה אינה מסתפקת באידיאל עצמו, ומשום כך היא ניתנה לבני האדם החיים בעולם הזה, ולא למלאכים המופשטים מחומר. כל פרטי הפרטים ההלכתיים מהווים גילוי של האידיאלים הגדולים הגנוזים בהם. ניתן להוסיף ולומר שככל שהמציאות מורכבת יותר הרי שמושגי הצדק מעמיקים, האידיאלים מתגלים באופן מפורט יותר. בלשונו של הרב קוק באורות התורה (פרק ו' פסקה ט') "שהאידאליות ביעפה של הגדלות העליונה היא המביטה אל כל הקוטן שביש, לשכללו על כל פרטיו היותר דקים וזעירים".
מאחורי כל הלכה מסתתר רעיון שההלכה מיישמת. נדגים זאת באופן כללי דרך המסכתות שהזכרת: מדינה של האשה הסוטה למדים אנו עד כמה חשוב וקדוש הוא השלום שבין איש ואשתו (עד כדי כך שבשבילו אמר הקב"ה שימחה שמו על המים). מסכת גיטין בנויה על היסוד ההלכתי של 'גט כריתות', הגט צריך להיות כורת באופן מוחלט בין בני הזוג. המפריד בין האיש והאשה מלמד אותו על עומק הקשר ביניהם בחיי הנישואין (עד כדי כך שנמשל אליו הקשר בין ישראל לקב"ה). במסכת שבועות למדים אנו על כוח הדיבור היוצר של האדם, על כך שבכוח האדם לתרגם מחשבה לדיבור, כלומר הוא היחיד בין הנבראים שמשפיע על המציאות.
כיצד ומדוע משפיעה התורה על האדם? ניתן להמשיל את התורה ליומן של אדם (כמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות). כשם שאם נעסוק ביומן של אדם נתחבר עם אישיותו, משום שהיומן מהווה גילוי שלה, כך גם כאשר אנו עוסקים בתורה אנו עוסקים בלבוש של רצון ה', במקורם של כל האידיאלים, וכך אנו מתקשרים לרצון ה', לכל ערכי הטוב שבעולם. לא תמיד מדובר בתהליך מודע, לפעמים אדם מקרין על אדם אחר אט אט דרך מפגש תמידי איתו.
תנאי חשוב להשפעת התורה על האדם הוא שהאדם ילמד את התורה מתוך רצון להקשיב לדבר ה', ולכל הפחות שהלומד לא ילמד מתוך מגמה שלילית. כאשר אדם הלומד תורה מתוך מגמה לקנטר – הרי הוא חוסם את עצמו מהשפעת התורה עליו, ואז התורה תיקלט אצלו באופן מעוות ומזיק.

זהו העיקרון. ננסה ליישם זאת בסוגיית "שור שנגח את הפרה", ונפרט שתי נקודות:
א. כשאנו לומדים סוגיא זו אנו מחדירים לאישיותינו את ערכי הצדק והיושר. ככל שאדם עוסק יותר בדיני ממונות, הרי השאיפה לצדק נהפך להיות חלק מאישיותו, הוא מתרגל לחפש בכל דבר שהוא פוגש בחיים את הצדק, והוא לא יניח לעוולה להיעשות מתחת לאפו.
ב. סוגיית שור שנגח את הפרה מלמדת אותנו שלא מספיק ללמוד על הצדק, חובה גם ליישם את הצדק במציאות, וללמוד איך לעשות זאת לאור התורה. משל לאדם שעלה לארץ בשנת התש"ח לאחר שלמד על האידיאלים הגדולים של ארץ ישראל ושיבת עם ישראל לארצו. אלא שלתמהונו כאשר הגיע לארץ הוא נשלח לחזית, ושם התעסק עם שימון הנשק, עם פקודותיו של המפקד שיש למלא ללא עוררין ועם התלבטויות ומורכבויות שונות בשדה הקרב – היכן כל האידיאלים הגדולים??? (אגב, משל זה אינו דומה לגמרי ללימוד התורה. "שימון נשק" היא מלאכה שאינה אלא אמצעי להגשמת האידיאלים, וקשה לחוש ולהרגיש את האידיאל עצמו בתוך שימון הנשק. לעומת זאת, בלימוד תורה הנעשה בצורה נכונה ומעמיקה, רואים כיצד בפרטים עצמם גנוז אור ה' המתגלה במציאות).
בגמרא אנו חיים את כור ההיתוך של ישום האידיאלים הגדולים במרחבי המציאות. הנצרות, אגב, רואה בניתוק מהחומר ובנזירות אידיאל וערך, משום שאין בכוחה להאיר את הערכים במציאות, ו"דת החסד והרחמים" נשארת על הנייר בלבד.
שתי נקודות מעשיות הנוגעות לשאלתך, והנובעות מהדברים לעיל.
א. כאשר עוסקים בלימוד פרטי הלכות, יש לעסוק במקביל גם בצדדים המחשבתיים של סוגיא זו, ואז רואים כיצד שני העולמות יונקים זה מזה. זוהי באמת היחודיות של תורת א"י, חיבור הפרטים לכללים ושל ההלכה לאמונה ולמחשבה (ספר מומלץ מאוד שבעזרתו תוכל לראות במה מדובר הוא סדרת ספרי 'פניני הלכה' בהוצאת ישיבת הר ברכה). גם כאשר לא רואים כיצד כל פרט מתקשר לתמונה הכוללת, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שבהמשך הדבר יתבהר, לפעמים אדם מתבונן בפרט ועוד פרט ורק אחרי פרטים רבים רואה הוא בבת אחת כיצד הכל מתחבר יחד. ראה על כך את דברי הרב קוק: "כשעוסק בתורה בדברים פשוטים יראה איך ירד האור העליון בצורה נפלאה, עד שנתיישב כל כך יפה בעולם המעשה… וידע ברור שהאור הזה, המצומצם כל כך בתיבות ובאותיות, במנהגים, במעשים, בדינים, בפלפולים ובסברות, פוגש הוא את האור העליון המרומם מכל אלה…" (אורות התורה ב, ג). ובפסקה אחרת: "כל דבר מן התורה, בין בהגדה בין בהלכה, תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון, מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים, המפכים לתוך הכלליות האדירה, שזה הפרט הנלמד נובע ממנה. זאת היא תכונת הצימאון של העוסקים בתורה לשמה, המתגברת בהם ומביאתם לידי מרירות נפש מעבר מזה ולידי עליית נשמה והרחבת דעת בקדושה עליונה מעבר מזה (שם ג, ו. שים לב: "מרירות הנפש" עליה הרב מדבר היא היא מרירות הנפש אותה אתה חש, הנובעת מ"תכונת הצימאון של העוסקים בתורה לשמה").
ב. הרמב"ן באיגרתו לבנו כותב אליו שבכל לימוד שהוא לומד יראה כיצד הדברים מתקשרים לחייו. מכאן שוב נתייחס ל'שור שנגח את הפרה': מקרה זה הוא למעשה אב טיפוס של עיקרון, שיכולות להיות לו השלכות רבות בחיים. מקרה דומה בזמננו היכול להיות מקביל אליו הוא – אדם נסע במכוניתו ברחוב מסויים באמצע הלילה, ולמחרת בבוקר נמצאת מכוניתו של אחד התושבים שרוטה. האם יש מקום לתבוע את הנהג, מתוך הנחה סבירה שהוא זה ששרט את המכונית? זוהי רק דוגמא כמובן, אולם ככל שמתבוננים ביסודה של כל הלכה הלימוד נעשה הרבה יותר חי ומעניין. בשנים האחרונות מתפרסם דף שבועי בשם 'מאורות הדף היומי' שכל כולו יישום הגמרא לחיים של זמננו – מומלץ מאוד.

ביחס ללימוד הגמרא בישיבות, קשה להתייחס אל ה'ישיבות' כאל מקשה אחת, אך באופן כללי הסיבה שמתרכזים במסכתות שהזכרת היא שבהם ניתן לרכוש יותר כלים ללימוד מעמיק, דוקא משום מורכבותם, וכלים אלו יאפשרו לנו בהמשך לימוד מעמיק בכל נושא שנחפוץ בו. אין הכוונה שאנו לומדים תורה כאמצעי חלילה – כל לימוד תורה הוא ערך עצמאי, אך רוב ראשי הישיבות בוחרים במסכתות אלו מסיבה זו. כאמור, גם מסכתות אלו ניתן ללמוד באופן מעניין וקשור לחיינו, וכמובן שתמיד חשוב להקדיש גם זמן ללימוד שאר חלקי התורה. קיימות גם ישיבות שבהם הדגש הוא על מסכתות מעשיות יותר לחיי היום יום – כדוגמת ישיבת 'הר ברכה', וכדי לבחור את הישיבה המתאימה כדאי להתייעץ עם תלמידי חכמים.
כיון שהנקודות שהעלית הינן מאוד יסודיות וחשובות, יתכן שלא הכל הובהר במסגרת הקצרה שעמדה לרשותינו. אם תרצה להבהיר נקודות נוספות אשמח להמשיך ולברר, ובנתיים כל טוב.
יעקב, חברים מקשיבים