חברות ממושכת לפני הנישואין

שלום, וישר כח על השאלה והרצון לבררה.
את צודקת שלא כל שני בני זוג מתאימים זה לזה, וודאי שחשוב לברר אם ההתאמה קיימת. בלשונם של חז"ל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". עד כמה יש לפתח את הקשר לשם כך, כהכנה לנישואין? נתייחס לכך בשלשה מישורים: מעשי, אמוני והלכתי.
במישור המעשי: אמנם חשוב להכיר את האופי והשקפת העולם הבסיסיים, אולם היכרות ממושכת מידי אינה מועילה, ואף מזיקה ליכולת קבלת ההחלטה.
אינה מועילה, משום שהחיים מציגים לפנינו אינסוף מצבים, ותמיד יש מה להכיר עוד. כמו כן האדם עצמו משתנה ללא הרף, ובפרט לאחר הנישואין – התנהגותו של אדם במצבים שונים כאשר הוא (באופן יחסי) חופשי לנפשו ומשוחרר מדאגות קיום אינה מלמדת על תגובותיו במצבים דומים בחיי הנישואין. יש לזכור גם כי בחיי הנישואין נפגשים במצבים חדשים שלא היה ניתן לחשוב עליהם בעבר.
היכרות זו אף מזיקה לקבלת ההחלטה, משום שבדרך כלל הצדדים לכאן ולכאן עולים כבר בפגישות הראשונות: לא מגלים קו אופי חדש אחרי שנה. כאשר סוחבים קבלת החלטה (בכל עניין שהוא) זמן ממושך מידי, זה גורם רק לכך שיהיה קשה יותר לעשות זאת בסוף, כשמכירים זמן כל כך ממושך. נקודה חשובה נוספת, רוב הזמן במשך שנה שנתיים מוקדש בעיקר לחוויות משותפות, וחויות מטבען משפיעות יותר על הרגש מאשר על השכל. כאשר הרגש פועל קשה לאדם לשפוט בשכלו, והוא בדרך כלל רואה יותר את הצדדים הטובים ונוטה להתעלם מהצדדים הפחות טובים. הבעיה בכך היא שהרגש אינו דבר יציב, והוא עלול להיכבות באותה מהירות בה הוא נדלק, ואז החסרונות יצופו על פני השטח. לצערנו, מבחן השטח מראה כי הקשר המשפחתי התרופף מאוד בדורות האחרונים, ואחוזי הגירושין עומדים כיום על עשרות אחוזים, וגורם מרכזי לכך הוא החברה המעורבת בה אנו חיים.
מהו אם כן בסיס הנישואים, המעמיד את התא המשפחתי על יסודות איתנים? לשם כך נעבור למישור האמוני – מהות הנישואין לפי היהדות.
התורה מלמדת (ואף מדריכה לחיות כך) כי הנישואין אינם חֲבֵרוּת פלוס, אלא משהו הרבה מעבר לכך. הקשר בין בני זוג הוא הקשר העמוק ביותר הקיים בין בני אדם (עד כדי שהקשר בין עם ישראל לקב"ה נמשל אליו, במגילת שיר השירים). בפרשת בראשית מסופר כי האיש והאשה נבראו כגוף אחד, ומשמעות הדבר כי נשמתם אחת היא, והנישואים נועדו לגלות קשר עמוק זה דרך הבחירה החופשית. קשר זה מתבטא במטרתם המשותפת של בני הזוג – עשיית רצון בוראם ומילוי התפקיד המיוחד המיועד להם.
דוקא משום הקשר העמוק בין בני הזוג, הוא יכול לבוא לידי ביטוי רק במסגרת הנישואין – קידושין, שמבטא את העובדה כי בני הזוג שייכים אך ורק זה לזה (שלא כמו לפני הנישואין), ורק מסגרת זו מאפשרת לקשר ביניהם להיבנות ביסודיות שלב אחר שלב, וכך להיות קשר עמוק המאחד את שניהם לנצח.
השלכה לכך שהנישואין אינם חברות פלוס היא, למשל, שבסיס הקשר אינה הרגשת הכיף של כל אחד עם בן זוגו (אם כי כמובן שגם זה קיים), אלא אהבה עמוקה הרבה יותר, שבסיסה הוא הידיעה שנשמתם של בני הזוג אחת היא, ולא פחות מכך – הנתינה המתמדת זה לזה. ידוע כי ככל שאדם נותן יותר לאדם אחר כך גדלה אהבתו אליו, ויש הטוענים שמשום כך אהבתם של הורים לבנם הינה כה גדולה. כאשר החוט המקשר הוא ההכרה כי נשמתם של בני הזוג אחת והנתינה זה לזה – אזי חיי הנישואין נמצאים בעלייה מתמדת, גם בתקופות בה הרגש נחלש.
לעומת זאת, כאשר נקודת הנישואין באה אחרי שנה שנתיים של היכרות וחברות ממושכת אזי היא אינה מהווה מהפכה בקשר בין בני הזוג, אלא הנישואין מהווים המשך לחברות ולא יותר מכך, ואחת מהשלכות הדבר היא המציאות שבאופן כללי הקשר בין בני זוג הינו יציב הרבה פחות מאשר לפני כמה דורות. ניתן לראות בעיקרון זה גם את אחת הסיבות (ואולי המרכזית שבהן) לכך שהתורה אוסרת קיום קשרי אהבה, כולל נגיעה של חיבה, לפני הנישואין.
נסיים במישור ההלכתי הפשוט, שההלכה אוסרת לקיים קשר שאינו נצרך לשם הנישואין, כלומר אין זה רצון ה' שנותן לנו חיים בכל רגע – וידיעה זו לבדה מספיקה, גם אם לא היה לנו מושג מדוע, ועל אחת כמה וכמה כאשר אנו מסוגלים להבין בכל זאת קצת. הידיעה כי זהו רצון ה' ממלאת אותנו גם ביטחון שזהו הדבר הנכון ביותר והטוב ביותר עבורינו לעשותו, והבוטח בה' חסד יסובבנו.
אשמח לעמוד לרשותך אם קיימת נקודה הדורשת הרחבה והבהרה, כל טוב וחג שמח.
יעקב, חברים מקשיבים