אני כבר הרבה זמן מתלבט בשאלה האם יש עניין להתפלל כאשר הרגלים בבית כנסת והראש בכלל במקומות אחרים, אני מאמין שזו בעיה מוכרת אבל אישית יש לי ספקות האם אני בבחינת "מי ביקש זאת מידכם?" והשאלה מתגברת במיוחד בצבא כשהינך מגיע לתפילה עם עיניים עצומות ו"מנקר" כל התפילה כך שאת רובה לפעמים אתה מפסיד?
שלום לך!
כל המצבים בחיים מורכבים, והשאלה היא אם נסתכל על חצי הכוס הריקה או המלאה. אני מעדיפה להסתכל על החצי המלא, ואני רואה שאתה חי במציאות כזאת: אף על פי שקשה לך להתרכז, בכל זאת אתה לא מוותר על קשר כלשהו עם הקב"ה. אתה מגיע לבית כנסת ובכך אתה אומר: ה', אני מכיר בנוכחותך ובכך שמגיע לך שנתייחס אליך, אז אני משתדל וזה מה שמצליח לי. אפילו כשאתה בצבא ואתה עייף, אתה לא מוותר לנהוג כמו חייל יהודי בצבא יהודי. זה יפה מאוד! וגם כשאתה מרגיש אחרת, דע שה' שומע כל תפילה, וגם האבות לא תמיד נענו בתפילתם הראשונה. אנו מברכים אותך שתמשיך ותתקדם בדרכך היפה, ובודאי הדבר בידך: מתוך לימוד תורה מתאים, קשר עם אנשים יראי שמים, ונסיון לשפר ולהתאמץ – בודאי תראה הרבה ברכה בעמלך.
בהצלחה,
טל, חברים מקשיבים
