מה הקשר בין רפיון מן התורה ליראת השמים?

שלום לך,
שאלת שאלה מעניינת, ושאלת חכם חצי תשובה. לא ברור לי לחלוטין אם כוונתך לאדם שירד ברמת לימודו או לאדם שמאז ומעולם אינו מקדיש זמן רב ללימוד התורה, ועל כן אתייחס לשניהם, ותחילה לאופן הראשון.
ודאי שרפיון בלימוד התורה יכול לנבוע מירידה ברמתו הרוחנית של האדם, הן ביראת ה' והן באהבתו.
אולם רפיון כזה יכול לנבוע גם ממניעים חיוביים. לפעמים אדם רוצה לממש מה שלמד, להחדיר את התורה לחיי המעשה. לפעמים הרפיון יכול לנבוע מכך שהאדם אינו מסתפק ברמת לימודו הנוכחית אלא רוצה רמת לימוד גבוהה יותר, ועל כן יש לו פחות חשק ללמוד בצורה שהורגל בה.
גם כאשר לא מדובר במניעים חיוביים אלו, אלא האדם מרגיש 'סתם' עייפות מהלימוד, אין הדבר נובע בהכרח מתהליך של ירידה רוחנית, אלא נובע מכך שהאדם עדיין אינו מושלם, מכך שהדבקות בה' אינה ממלאת את כל כולו של האדם, ועל כן יתכן שיהיו לו רגעי חולשה חולפים.
כמו כן, פעמים שרפיון בלימוד נועד למלא את האדם בכוחות חדשים. זהו עניינו של הניסיון הבא מידי שמים, שמטרתו שהאדם יוציא מהכח אל הפועל כוחות שאינם באים לידי ביטוי בלימוד על מי מנוחות. אינו דומה אדם שעובד את ה' למרות קיומם של קשיים, לאדם שעובד את ה' בלעדיהם.
על האדם להיות אמיתי עם עצמו ולברר מהו הגורם לרפיון, ואם קשה לו לעשות זאת לבד יכול הוא להתייעץ עם אדם קרוב. אם מדובר ב'סתם' חוסר חשק הרי לפניו אתגר ומנוף להתקדמות בכך שילמד תורה דוקא מתוך קושי (אם כי לעתים זקוק האדם להתאווררות, שנועדה 'למלא את המצברים'); ואם קיים מניע חיובי יש לבררו ולפעול בהתאם אליו. פעמים שמספר גורמים הם, חיוביים ושליליים, ואז על האדם להפריד ביניהם, כלומר לתת מקום למניעים החיוביים ולהתגבר על השליליים.
כאמור, כל זאת ביחס למצב של ירידה בלימוד. ביחס לאדם שעיסוקו אינו לימוד תורה, ודאי שאין הדבר מצביע בהכרח על חוסר יראת שמים. יתכנו בהחלט שני אנשים יראי שמים באותה מידה, אשר לאחד כוחות יותר בעולם הלימוד ולחבירו בעולם המעשה. גם כאן אין קביעה חד משמעית, ודרוש זמן רב לאדם כדי לקבוע היכן מקומו, ומהו השילוב הנכון אצלו בין לימוד התורה לקיום המצוות ועולם המעשה בכלל.
בברכה
יעקב, חברים מקשיבים