שלום וברכה,
המשך של השאלה שלי (http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=22560)… בתשובה האחרונה לשאלת "מוסר אישי מול מוסר בהלכה" עניתם שחלק מקבלת עול מצוות זה לקבל את הערכים המוסריים של היהדות גם כשאנחנו לא מבינים אותם. גם הבאתם את הדוגמה של שאול המלך, שיצאה בת קול ואמרה לו מה לעשות למרות שזה היה נגד המוסר האישי שלו. אבל הבעיה שלי היא, שהיום לא יוצאת לנו בת קול ואומרת לנו מה לעשות! הקשר היחיד שלנו לדעת מה נכון לפי ההלכה הוא הרבנים, שקובעים את ההלכה. נכון שהם חכמים מאוד, ומשקיעים את חייהם בלימוד תורה, ואני באמת בכלל לא בדרגה לחלוק עליהם בנושאי הלכה… אבל בנושאי אמונה? איך אני יכולה לתת לבן אדם אחר לקבוע לי את המוסר שלי? מה מותר האדם מן הבהמה אם לא היכולת לקבוע מה מוסרי ומה לא? סליחה שאני שואלת כבר פעם שלישית… אבל זה באמת מפריע לי…
יעל
ליעל, שלום וברכה.
אכן צודקת את בשאלתך "מה מותר האדם מן הבהמה אם לא היכולת לקבוע מה מוסרי ומה לא?"
זו שאיפה מאד חשובה שהאדם יוכל לקבוע על פי שיקול דעתו את המוסר. שאיפה זו מעידה על כוחות נפשיים חזקים, ומעלה רוחנית גדולה, שלא כל אחד זוכה לה.
הרב קוק כותב שיש לאדם נטייה לרצות לומר את המוסר מתוך עצמו ומתוך דברי נשמתו, ולא דווקא מתוך חשבונות של דברים שלמד בספרים (עייני ב'מוסר אביך פרק ד', סעיף ג'; תוכלי להעזר ברבנים שבסביבתך על מנת להבין את דבריו שם).
אלא, ממשיך הרב קוק שם, שהאדם צריך קודם ללמוד הרבה ולשקוד על דברי חכמינו, בין בהלכה ובין במוסר ובאגדה ובאמונה, ורק אחרי השקידה הזו, שנעשית מתוך הקשבה גדולה לדברי החכמים, ונאמנות מאוד גדולה לדבריהם, יוכל האדם להוציא בצורה טובה ומלאה את הפרי הבשל של נשמתו. הפרי הזה יהיה מאוד תואם את רוחו של האדם הזה, שהרי בכל יהודי יש אותיות מיוחדות של התורה, והוא בא להאיר בעולם את אור התורה המיוחד שבו. אלא שהאור הזה, הפרטי שלו, יצא לאור דווקא מתוך שקידה בדברי התורה שכולם לומדים. אם לא ילמד הוא יוכל להוציא מתוך עצמו רק כמה ניצוצות, וגם הם עלולים להתערבב במעשים פחות מאירים, שהוא עלול לעשות מתוך חוסר ידיעה וחוסר תשומת לב.
אם כן, אכן מעלת האדם מתבטאת בכך שהוא יוכל לקבוע לעצמו (ואולי גם לאחרים) את המוסר, אלא שצריך האדם לעבוד עבודה גדולה מאוד כדי שיגיע לדרגה שכך יהיה מצבו. צריך הוא ללמוד הרבה, להקשיב הרבה לדברי החכמים, לתקן את מדותיו הרעות, כמו הגאווה, הכעס, התאוה, הקנאה וכו', ואחרי העבודה הזו הוא יהיה אכן ראוי לקבוע מה מוסרי ומה לא.
גם לפני כן יתכן מאוד שהוא יאמר כמה סברות ישרות, אך נחוץ מאד הדבר שיעבור האדם זיכוך גדול, שיגיע למצב שלכל הפחות רוב דבריו טובים וישרים.
לפעמים הדבר נראה מאד פשוט, אך האמת היא שכדי להיות יותר ויותר טהור יש להשקיע מאמצים של שנים. בכל אופן המאמצים הללו הם שבונים בנפשו של האדם את מה שאת מכנה מותר האדם מן הבהמה.
לאחר הקדמה ארוכה זו, אנסה לדון בשאלתך.
כבר הזכרתי שאין מוסר ללא אמונה. מי שאיננו מאמין אין לו שום סיבה להיות מוסרי. הגישות המוסריות בעולם הן רבות מאד, ומהן גם מוזרות ואפילו מרושעות.
גם הצוררים הגרמניים ביססו את שיטתם על בסיס מוסרי. השיטה המוסרית שלהם בנויה כך: העולם הולך ונבנה במהלך אבולוציוני בו החזק מנצח ושורד, והחלש הוא שמושמד ונכחד, ובדרך זו העולם נעשה יותר משוכלל, היצורים שבו הולכים ונעשים יותר בריאים ויותר חזקים וכו'. מי שמעכב את המהלך הזה בעולם (מהלך שדורש כמובן את השמדת החלשים, הנחותים, הנכים וכו') הם בראש ובראשונה היהודים. היהודים הם שמפיצים בעולם את המוסר, את החובה לעשות חסד עם החלשים, ובכך היהודים הם הסרטן העולמי, המעכבים ביותר את התפתחות העולם הבריאה. אם כן חובה מוסרית על כל מי שהתפתחותו הטובה והבריאה של עולמנו חשובה בעיניו, להשתדל ככל שביכולתו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן.
עד כאן שיעור קצר בשיטה המוסרית הנאצית. אינני רואה צורך להביא כאן את פרטי העיוותים הקיימים בשיטה זו (אע"פ שאוכל לעשות זאת אם תשאלי על כך), והבאתי אותה רק כדי ללמד שלא רק שאין מוסר בלי אמונה, גם עם אמונות שונות אפשר להגיע להרבה שיטות מוסריות מעוותות ואפילו מרושעות.
השיטה המוסרית של עם ישראל, הקיימת בספרי היהדות לדורותיה, ספרי ההלכה והמוסר וכו', היא הישרה ביותר, היפה ביותר והנאמנה ביותר מכל השיטות שבעולם.
'אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה'. אין שום שיטה בעולם שיכולה להשתוות אליה.
לכן ההקשבה לדברי התורה היא דבר שמאוד מתבקש מכל אדם שיש בקרבו נשמה זכה וטהורה. "ניכרים דברי אמת", ולכן הנפשות הטהורות מאוד מקבלות אותם.
לא אוכל לחתום את דברי כאן בלי להעיר עוד איזו הערה. האדם לא צריך לבוא ללימוד התורה מתוך ביטול גמור של האישיות שלו, של השאיפות הטבות שלו ועוד. צריכה אומנם להיות לו נכונות לשמוע וללמוד ולקבל גם דברים שלפני הלימוד לא הסכים איתם, אך צריך שבדרך כלל יוכל להסכים עם רוב הענינים.
האדם לא צריך לתת לאדם אחר לקבוע לו, אך הוא צריך להיות מאוד מאוד פתוח לשמוע וללמוד מאחרים, ובפרט מאנשים שעמלו כל ימיהם להבין את הדברים שאלוקים שלח לעולמנו בתורה שבכתב ושבעל פה.
הדרך הטובה ביותר ללימוד טוב היא חיזוק האמונה. אם אאמין בכך שתורה היא הטוב הגדול ביותר שקיים בעולם, ודבר זה יהיה ברור לי בצורה מאוד עמוקה בנפשי, לא יפריע לי כל כך לשאת איזו שהיא הלכה פרטית שאינני מזדהה איתה. הדבר דומה לאבא, שצריך, במחילה מכבודך, ל'החליף' לילדיו. זה לא הדבר הכי נעים בעולם אם נתייחס לדבר זה באופן פרטני, אך מתוך האהבה הגדולה שקיימת בלבו ביחס לילדיו הוא דווקא מקבל זאת בהבנה ואפילו בשמחה.
עלי והצליחי בעזרת ה',
מיכאל, חברים מקשיבים