למה התפילה כאילו אני מבינה שמע ישראל וזה אבל, לדוגמא "אז ישיר משה" למה כל בוקר צריך להגיד אותו מחדש הקב"ה לא משתעמם מתפילתנו??
שלום!
השאלה ששאלת חשובה מאוד משום שהתפילה מהווה חלק ניכר מהחיים שלנו. אנו מתפללים שלוש תפילות ביום ומנסים לסדר את סדר היום שלנו על פי התפילות, קמים מוקדם בבוקר כדי לא לפספס את זמן התפילה ואת זמן קריאת שמע, מפסיקים באמצע העיסוקים של היום כדי להתפלל מנחה, ולפני שאנו מסיימים את היום אנו מקדישים מזמננו לתפילת ערבית. אנו מאוד מורגלים בסדר הזה לאחר שנים של תפילות בקביעות, ולא תמיד יוצא לנו לעצור ולחשוב: למה, בעצם, אנחנו מתפללים?
יש אנשים שיגידו לך: מה זאת אומרת למה אנחנו מתפללים? אנו צריכים משהו מהקב"ה, חסר לנו משהו, לכן אנו מתפללים שהקב"ה ישנה את החלטותיו הקודמות וימלא את משאלותינו!
ובכן, גישה זו אינה נכונה, למרות שרבים טועים לחשוב כך. הרי לא יכול להיות שאנו נתפלל לשנות את רצון הקב"ה. זה כאילו שאנו אומרים להקב"ה: "סליחה, נראה לי שטעית בשיקול דעתך, אני מבקש ממך לחשוב שנית על הדברים ואני מצפה ממך שתחזור בך מהחלטתך הקודמת", חס ושלום. אנו לא יכולים לבקש מהקב"ה שישנה את דעותיו, לא יכול להיות שום שינוי בהקב"ה.
העניין של התפילה שונה לגמרי. כשאנו מתפללים, אנו מתעלים בעצמינו. התפילה נועדה כדי שאנחנו נשתנה, כדי שאנחנו נתעלה למדרגה כזאת, בה גזירת הקב"ה שהיתה עלינו – כבר לא שייכת בנו יותר. כלומר, ה' גזר גזירה כלשהיא על פלוני כשהוא היה במצב מסויים, עכשיו שפלוני התעלה מעל המצב הקודם שלו, הגזירה כבר לא שייכת בו. הוא כבר לא אותו פלוני שהיה, הוא אדם אחר לגמרי, אדם חדש. מטרת התפילה היא שאנו נתעלה, נהיה אנשים שונים, נעלים יותר, רוחניים וקדושים יותר. ואם נשאל: אז למה אחרי שהתפללנו לא תמיד הגזירה מתבטלת? מדוע המצב לא השתנה? התשובה לכך היא שאין לנו שום תפיסה בריבונו של עולם, אנו לא יכולים להבין את החלטותיו ומדוע הגזירה נשארה, אבל דבר אחד ברור: אנו פעלנו בתפילתנו להתעלותינו ולהתעלות העולם כולו, ולכן ברור מעל לכל ספק ששינינו משהו בעולם ע"י התפילה, גם אם לא ראינו מהו השינוי שפעלנו במציאות! ר' יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי שהתפילה היא "גרעין הזמן ופריו", כלומר, זה עיקר היום אליו האדם מצפה ומייחל כל היום, משום שהתפילה מעלה אותו ומרוממת אותו. הוא נהיה מזוכך יותר וטהור יותר.
כתבת שאת לא מבינה מדוע אנו אומרים את שירת הים. שירת הים היא ההודאה שלנו על הנס הנפלא שעשה הקב"ה לבני ישראל כשיצאו ממצרים, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אמנם האמונה השלמה הגיעה במעמד הר סיני, אך התורה מעידה שתחילת האמונה באופן השלם יותר היתה בקריעת ים סוף. זה התפקיד בעצם של כל "פסוקי דזימרא" שאנו אומרים כל בוקר. אנו מודים לה' ומהללים אותו על עצם בריאת העולם, על כך שבחר בנו מכל העמים ועל כך שהוא מחיה אותנו כל רגע. זוהי מעין הקדמה לתפילת שמונה עשרה. כמו שבתפילת שמונה עשרה עצמה אנו פותחים בשבח (שלושת הברכות הראשונות) משום ש"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות דף ל"ב עמוד א'), כך ההקדמה לתפילה נעשית ע"י פרקי שירות ותשבחות שחיבר דוד המלך, נעים זמירות ישראל. והלכה זאת הגיונית מאוד, שלפני שאנו באים לבקש משהו מהמלך, נשבח אותו לפני כן, זו דרך ארץ. ולא שהקב"ה צריך את השבחים שלנו, אלא הם נועדו בשבילנו. שאנחנו נדע את עוצמתו של הקב"ה ואת מידותיו הרבות, את חסדיו המרובים ואת כל הטובה שהשפיע לנו ריבונו של עולם. הקב"ה לא משתעמם מתפילתנו משום שהיא נועדה בשבילנו ולא בשבילו. אין לו שום רווח מהתפילה שלנו, כל התועלת מגיעה אלינו, כמו שהסברנו קודם. הקב"ה קבע שכך נתפלל אליו, ומשום שזה רצונו, זו הדרך היחידה שבה נצליח להתעלות ולהתרומם רוחנית. גם אם זה נראה לנו משעמם, זה רצונו של הקב"ה.
יהי רצון שהקב"ה יקבל את כל תפילותיך!
איתי, חברים מקשיבים
