לשחק טניס לעומת לשמור על הצניעות

שלום אריאלה,
הצניעות, במובן העמוק שלה, היא יותר מאשר 'עוד הלכה', או אפילו 'עוד מידה טובה'. הצניעות היא צורת חיים מיוחדת במינה, היא דרך חיים אמיתית.
לְמה אני מתכוון?
העולם שלנו מורכב בעצם משני עולמות: עולם מעשי, חומרי, פעיל – שבו אנשים קמים ועובדים או לומדים, משחקים, אוכלים וישנים.
וישנו עולם רוחני. גם בו יש הרבה תנועה ודינמיות, התקדמות, התעלות, חשק ושמחה.
אבל ההבדל בין העולמות הוא שהעולם הרוחני הוא די נסתר, 'מתחת לפני השטח' (כמובן שיש גם קשר בין העולמות, ויש חשיבות גם לעולם החומרי, אבל זה לא הנושא כרגע, אז נעזוב את זה).
אדם יכול לחיות במשך שנים בעולם, בלי שהוא שם לב לעולם הרוחני הזה. אפילו אם הוא שמע שיש דבר שנקרא אמונה, ויש אנשים דתיים – זה עוד לא אומר שהוא חי בעולם רוחני. אפילו אדם דתי, יכול להיות די מנותק מהעולם הרוחני. אמנם המצוות נותנות לו קשר מסוים לרוחניות, אבל אם מרכז החיים שלו נע סביב העולם המעשי, הוא יכול בקלות מאוד להישאב אל תוכו, בלי לדעת שיש הרבה הרבה מְעבר לכך – ברוחניות.

וכאן אנחנו מגיעים לצניעות. הצניעות היא בראש ובראשונה הסתכלות פנימית, אמיתית, על עצמי ועל העולם. הסתכלות שאינה בוחנת אנשים אחרים על פי היופי שלהם בלבד, על פי ההצלחה החברתית שלהם, אלא על פי האישיות, ועל פי הערכים של האדם שאיתו נפגשים.
וגם האדם כלפי עצמו – הוא לא ימדוד את ההצלחה שלו על פי הכבוד שנותנים לו, או על פי המראה שלו, כי אם לפי מידת הטוב שבתוכו, לפי המידות הטובות שהוא הצליח להגיע אליהן, לפי האמת שלו שהוא מאמין בה ומצליח ללכת איתה לאורך הדרך, למרות הקשיים הרבים.

אז איך זה קשור להילכות צניעות?
אדם שחי את העולם האמיתי, הפנימי, לא יהיה מסוגל להבליט את החיצוניות שבו. אם אני רוצה שיכירו אותי ויאהבו אותי בגלל האופי שלי, ולא בגלל הפנים היפות שלי או השרירים החטובים – אני לא אסכים ללכת בצורה שמחצינה ומבליטה את השרירים (למשל עם גופיה בלי שרוולים). כי אני יודע שהעולם החומרי מושך, ושאנשים שיפגשו אותי כן יושפעו הרבה גם מהחיצוניות שבי.
הילכות צניעות הם ביטוי לעולם הפנימי שדיברנו עליו. מצד האמת – לא היה צריך לצוות בתורה על הצניעות, כי אדם שחי את האמת – יגיע לכך לבד. הוא לא יצטרך מישהו שיסביר לו איך להתלבש. אבל מה לעשות שאנחנו לא מושלמים, אנחנו לא אברהם אבינו או שרה אימנו, ולכן אנחנו זקוקים להנחייה של התורה, שתוביל אותנו אל החיים הנכונים והאמיתיים.
ההלכה אינה יכולה להגיע ישירות לאופי של האדם, לפנימיות שלו. האופי הוא דבר פנימי, דבר אישי. לכן ההלכה יכולה רק לצוות על הצד המעשי של הצניעות – כלומר על צורת הלבוש, על צורת הדיבור (לא לדבר דברים שאינם צנועים). ברור שהמטרה של ההלכה, אינה ליצור אדם ששומר הלכות צניעות אבל באופי שלו הוא בכלל לא צנוע. ההלכה אמורה להביא את האדם, עִם הזמן, לעצב אישיות צנועה, פנימית, שיודעת מה עיקר ומה טפל בחיים.
אולי שמעת כבר בעבר על מה שכתבתי. בספר 'כותנות אור' יש כמה מאמרים שמדברים על כך. שווה לקרוא אותם, אם עדיין לא קראת.

נכון שיש דברים טובים בעולם, שנאלצים לדחות אותם מפני הצניעות. אנחנו לא מזלזלים בכל דבר טוב, אפילו שהוא אינו רוחני, אבל הצניעות כל כך גדולה ויקרה – ששווה לדחות מפניה דברים אחרים.
הראי"ה קוק כותב על כך (בספר 'מדות הראיה', בערך 'צניעות'): "מידת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם. ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכוחו החלש, יגרמו לפרוץ במידת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחומרי".
נכון שמוותרים על משהו, אבל כשמוותרים על משהו קטן, בגלל משהו חשוב וגדול יותר – זה לא באמת ויתור. להפך, זו ההצלחה הגדולה שלי, שאני בוחר בדברים שיותר חשובים לי ולעולם.
הרב קוק ממשיך בדבריו, ונותן דוגמה: "מידת האהבה והידידות… היתה ראויה להיות שווה בין המינים". כלומר שיוכלו להיות ביחד בצורה מעורבת, בנים ובנות, עם חברויות רבות ואהבות רבות. "אבל מפני יקרת ערך הצניעות, נדחית מידת דרך-ארץ ממקומה…". אנחנו יודעים שבעולם הזה אם נחיה ביחד, נשים וגברים, הקשר לא יהיה טהור ופנימי ועמוק, אלא יווצרו קשרים שמבוססים הרבה על משיכה מינית בלבד, ועל מראה חיצוני וכדומה.
"הצנוע מכיר [=יודע] כי לא מפני שנאה על המין, הוא מתרחק ועושה גדרים, כי-אם מפני התכלית הכללי היפה [=המטרה הכללית, ליצור עולם פנימי ועמוק]".

לפעמים יש דברים שנראים לנו כויתור, אך בעצם הם בכלל לא ויתור. למשל: אישה שיש לה גוף חטוב מאוד ומראה מצויין. היא רוצה שיראו את היופי שלה. אז היא הולכת עם לבוש מאוד מאוד קצר, כדי שיראו את יופיה.
האם כשאישה כזו תתלבש בצורה צנועה יותר, היא באמת מוותרת ומפסידה? האם היא סובלת בגלל ההלכה? נכון שעכשיו פחות יראו את החיטוב שלה, אבל האמת היא שהיא מרוויחה הרבה יותר מאשר מפסידה. כשהיא מתלבשת בצורה לא צנועה, היא 'מוכרת' את עצמה, את הגוף שלה, בצורה זולה.

מי שיש לה כישרון מסוים, כגון קול יפה וחוש מוזיקלי – אינה חייבת לוותר לגמרי על הכישרון בגלל הצניעות. היא רק צריכה למצוא את הדרכים הנכונות, שבהן תוכל לבטא את הכישרון שלה, ביחד עם העולם הפנימי שלה, ביחד עם הצניעות. אז היא לא תשיר בפני אלפי אנשים באירוויזיון, למשל, אבל היא תוכל לשיר לנשים, או לילדות. יש כמה וכמה נשים כאלה, שהוציאו קסטות של שירים לילדות או לנשים, ושעושות מופעי שירה לנשים. היא גם תוכל לשיר בפני המשפחה שלה.
גם כישרון של ספורט, אינו צריך להיפסק. פשוט צריך למצוא את הדרכים הנכונות שבהן אפשר לשחק. אולי במגרשים שאין בהם אנשים אחרים, ואז אין בכך חוסר צניעות. אולי יש משחקים מיוחדים של נשים. אולי אפשר לבטא את הכישרון לספורט גם בסוגי ספורט אחרים, שבהם יש פחות בעיה של צניעות. איני יודע איך בדיוק, אבל עם חשיבה יצירתית אפשר למצוא את הדרך.
יתכן שיש דברים שרצית לדעת ולא דיברתי עליהם, או שחלק מהדברים שכתבתי אינם מובנים מספיק. תרגישי בנוח לשאול שוב.

בהצלחה רבה אריאלה,
יונתן, חברים מקשיבים