מהי הדרך הנכונה בקיום מצוות?

שלום שגית.
קראתי את שאלתך, וקודם כל, כל הכבוד על עצם השאלה. חשוב מאוד לא להתבייש, ולברר כשדברים לא מובנים ומתעוררות שאלות, ובפרט בנושא כל כך חשוב.
ביחס לשאלתך. את הצגת את שני הצדדים שעליהם שמעת והיו נראים לך כסותרים זה את זה. אבל האמת היא שבאמת אין כאן שום סתירה, ושני הצדדים דווקא משלימים זה את זה.

באמת, כמו שאמר הרב, הגישה היסודית שצריכה להיות לאדם ביחס לעבודת ה' וקיום המצוות היא כקבלת העם את גזירות המלך, ללא ערעור וללא פקפוק.
הסיבה לכך היא שאם האדם יעשה רק את מה שהוא מבין ונראה לו, הרי שהרבה דברים הוא לא יעשה, כי "אני לא מתחבר", "אני לא מרגיש את זה", דבר שפוגע מאוד בעומק הקשר שצריך להיות בין הבורא לאדם.
למה? כי ברגע שהאדם מחליט שהוא יעשה רק את 'מה שבא לו', הוא בעצם הופך את הקשר המוחלט והאלוקי שקבע אותו הקב"ה בעצם בריאתו את האדם, לקשר אנושי שתלוי באדם, ברצונותיו, במצב הרוח שלו וכדו'.
הרצון להיות הקובע ולעשות רק מה שטוב לי ונעים לי כי 'אני' במרכז הוא הפוך בדיוק לכל עבודת ה' שלנו. הרי אנחנו אומרים פעמיים ביום "שמע ישראל", ובאמירה הזו אנו מקבלים על עצמנו 'עול מלכות שמים', ובעצם אומרים בכך שאנחנו מוכנים להיות עבדים של המלך ולקבל עלינו את גזירותיו.

לאחר ההקדמה הזו אנחנו צריכים לברר שני דברים:
1) אומנם נכון שאם אדם יקיים את כל המצוות "כי כך ה' ציוה" זה יהיה קשר שלא תלוי באדם אלא בקב"ה, אבל זה עלול להיות קשר מעיק שאין בו שמחה או אהבה אלא עצבות ושנאה למי ש"מנחית" עלי כל כך הרבה גזירות, שלפעמים מגבילות אותי, בלי טעם והגיון המובן לי?
והרי קבלת עול מלכות שמים צריכה להביא לאהבה ולא לסבל, כמו שמוזכר בתורה "ואהבת את ה' אלוקיך" מיד אחרי "שמע ישראל"?

2) איך אדם יוכל להחזיק מעמד, להתמיד כל החיים בעשיית דברים שאינם מובנים לו בכלל, רק בגלל שהוא מפחד מהעונש שיבוא אם הוא לא יעשה אותם?

התשובה לכך היא, שהשאלות האלה נכונות ביחס למלך שגוזר גזירות סתם באופן שרירותי, בלי שום טעם. אבל "פקודי ה' ישרים" (תהלים י"ט)- יש בהם הגיון, עומק וטעם. חכמה גדולה מאוד עומדת ביסוד כל המצוות בכלל, וכל מצוה בפרט.
הירידה של האדם לעומק הענין והמטרה הכללית של התורה, ומתוכה לעומק טעמי כל מצוה ומצוה תביא אותו להכיר את החכמה הגדולה הזו ואת האמת שבה, וממילא להזדהות איתה, להעריך אותה ואת מי שברא אותה.
אז נוצר קשר עמוק של הערכה ואפילו הערצה, והמוטיווציה של האדם לקיים את המצוות אינה נובעת רק מהפחד להמרות את פי המלך, שהיא מה שמכונה 'יראת העונש', אלא מהערצה למלך ולגזירותיו.
הוא מתמלא באיזו יראת כבוד, או במילים אחרות 'יראת רוממות' כלפיו וזה עצמו הגורם שיניע אותו עכשיו לעשות את כל המצוות יום יום, שעה שעה, שנה שנה, תמיד, בלי להתעייף.
אבל בלי הבנה וירידה לעומק טעמי המצוות באמת והזדהות עמן האדם באמת עלול להתעייף ולהישחק באיזה שלב בחייו.

אחרי כל זה אפשר להבין את הצד השני בדברים ששמעת בהרצאה ולראות כיצד הדברים משלימים זה את זה.
נכון שהיסוד לקיום המצוות הוא קבלת עול מלכות שמים – החובה לקיים את גזירת המלך.
אך כדי שהאדם לא יהיה כל חייו רק כעבד עצוב המקיים הוראות כדי לשמור על חייו, כדי שהוא לא יהיה כמו גלגל בלי אויר, גוף בלי נשמה, יבש כמו חרס, ממורמר, פוחד, כועס ומסכן, כדי שהוא לא יהיה אדם שעושה מעשים כמו רובוט, יש ענין שהוא יחפש את העומק שבכל מצווה.
שהוא "יתחבר", יזדהה ויהיה שלם איתה. יבין את העומק שבה, ואז הוא יתמלא שמחה ואהבה גדולה למי שגזר את הגזירות החכמות וההגיוניות.

זה מה שהתכווין לומר דוד המלך בפרק י"ט בתהלים: "פקודי ה' ישרים משמחי לב". בזכות זה שהפקודות האלה ישרות ויש בהם הגיון ותוכן, אדם נהיה שמח בעשייתן.

נסכם: המציאות שהאדם יקיים את המצוות מתוך הבנה והזדהות שלמה, זה האידיאל.
אלא שאסור לאדם לתלות את קיום המצוות בתנאי שהוא יבין. יש עניין להבין, אך גם אם לא מבינים, עדיין יש חובה לעשות.

איך מגיעים להבנה?
היכולת להבין את החכמה שבתורה ובמצוות ו"להתחבר", לא באה מעצמה. בשביל זה צריך לרצות להעמיק, ללמוד, לקרוא, לשאול ולבקש תשובות.
לנסות ולהבין מה מטרת כל התורה, ומתוך הכלל להבין מה הטעם בכל מצווה בפני עצמה.
ואז, על אף שודאי יהיו עדיין הרבה מאוד מצוות שלא נדע את טעמן (ויהיו כאלה שלעולם לא נדע את טעמן), אבל אחרי שראינו שבחלק מהם יש עומק גדול מאוד, נאמין שגם באלה שאינן מובנות עדיין, יש ודאי עומק גדול (שיתגלה לנו ככל שנלמד יותר).
אין בנושא הזה קיצורי – דרך, אלא רק בדרך של לימוד, לאט ובעמל.

וגם אחרי שהאדם למד, ועכשיו יש לו בשכל נימוקים והסברים עמוקים, עדיין זה רק בשכל. הוא ידע להסביר לעצמו כל מצוה שהוא עושה, אבל עדיין זה לא ישב אצלו עמוק ברגש שלו, בתוכו. לשם כך צריך להמשיך ולהתמיד בעשייה ובלימוד. וככה לאט לאט עם הזמן ועם הקביעות בקיום ה'גזירות' עם ידיעת הטעמים שלהם בשכל, בתוספת רצון ותפילה וחוייות רגשיות של קדושה ודביקות, יחלחלו הטעמים פנימה עמוק לתוך הרגש, לתוך האדם, והם יתנו רוח חיים עמוקה לכל המעשים, ואת כל המצוות הוא יקיים בשמחה ובטוב לבב.

להרחבה תוכלי לעיין ב"טל חרמון" של הרב אבינר על המועדים ב"סוכות" מעמ' 68 – 63.

בהצלחה רבה
אריה, חברים מקשיבים

התשובה לקוחה מתוך העלון השישי של חברים מקשיבים.
פרטים באתר:
www.makshivim.org.il