קראתי כמה שאלות בשו"ת… עניתם לשאלה למה ה' מתעסק בקטנות שהוא מתכבד בכך ושאנחנו צריכים להיות שמחים שכל כך אכפת לו. אבל… ההלכה על קשירת נעליים, או מה שזה היה, נאמרה ע"י חכמים – בני אדם. ???
שלום וברכה,
אמנם הזכרת נכון שתשומת לב של הקב"ה נתונה לכל פרטי החיים וזה מעיד על גדולת ה'. ולמעשה השאלה היא כיצד ניתן לומר דבר כזה גם על חז"ל שהם בני אנוש.
קודם כל, יש לזכור שחז"ל אינם סתם בני אדם, מדובר באנשים שכתוב עליהם שהיה בכוחם להחיות מתים, אנשים בעלי רוח הקודש שהיו הקרובים ביותר לה'.
נאמר בתורה עצמה: "ועשו משמרת למשמרתי", כלומר הקב"ה מצווה שבכל דור יהיו חכמים שיוסיפו על הנאמר בתורה, בכדי שחוקי התורה ישמרו. וכן כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל", כלומר התורה ניתנה בפעם אחת באירוע חד פעמי בהר סיני ובכל דור חכמים מתקנים תקנות במידת הצורך.
והשאלה היא למה, אנחנו לא מסתדרים עם התורה בעצמה??
אלא שבתורה שבכתב כתובים הכללים של שמירת המצוות בצד הרעיוני. אין שום מצווה שניתן לקיים אותה רק על הסמך התורה שבכתב! הסיבה לכך שתפקיד התורה הוא לתת את ההכוונה הרעיונית (שמירת שבת, מועדים, היחס בין אדם לחבירו וכו') ואילו תפקיד התורה שבעל פה שאף היא נמסרה בקבלה מסיני היא להוריד את הצד הרעיוני לקיום המעשי הפרטני. מעבירי התורה שבעל פה הם חז"ל שקיבלו במסורת את התורה שבעל פה והם המורידים לפרטים את חוקי התורה וחלק מהירידה לפרטים זה ללמוד כיצד לקשור שרוכים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת, איך לברור אוכל בשבת וכן כל המצוות האחרות שיורדות לפרטי פרטים.
כל טוב
אביטל, חברים מקשיבים
