היי, אני בחורה דתיה שמשתדלת לעבוד את ה', ואני מרגישה שהראש שלי מלא בדברים שמפריעים לי לעשות את זה כמו שצריך וכמו שה' היה רוצה. וכשאני אומרת "דברים", אני מתכוונת בעיקר דברים שראיתי או קראתי והם לא יוצאים לי מהראש. ולא רק זה, אני גם לא מצליחה להפסיק עם זה. כל פעם אני מבטיחה לעצמי שאני לא אראה עוד שום דבר או אקרא, אבל אני לא עומדת בזה ולפעמים אני חוזרת לאותם דברים. דברים מיניים מאד, לא נעים לי לפרט ולכן אני לא אעשה את זה. גם ככה לא נעים לי לכתוב, אבל אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש. כל הראש שלי מלא בדברים טמאים ואסורים, איך אפשר בכלל להתפלל כשכאלה מראות צרובים בראש? איך אפשר לקיים מצוות ככה? איך אפשר שיהיה רגש בעבודת ה' כשהרגש פועל לדברים כל כך אחרים וטמאים?! אני באמת מרגישה שיש לי אוטם על הלב בגלל הדברים האלה. אני הכי בעולם רוצה להפסיק עם זה, אני יודעת כמה זה עושה לי רע (אפילו לא מבחינה דתית. תמיד אחרי שאני רואה משהו, בא לי להקיא מרוב גועל). אבל בשעת מעשה אני כמעט אף פעם לא מצליחה, והדבר גורם לי צער נורא.
נ.ב אני לא כל כך מכירה רבנים, אז שלחתי את זה לחברים מקשיבים. אשמח אם תעבירו את זה לרב ירא שמים שיוכל לעזור לי.
הי יקרה,
כשקראתי את דברייך הרגשתי עד כמה הם יוצאים באמיתיות ובכאב מעומק ליבך. את גם מיקדת מאד בבירור את מה שעובר עלייך שוב ושוב, כמעין לולאה כזו שנראה שאי אפשר לצאת ממנה.
אז אני רוצה לעודד אותך ולעזור לך להאמין שיש ביכולתך לעשות את השינוי הגדול שאת כ"כ רוצה שיקרה. לכן, לפני הכל – האמיני בעצמך שאת יכולה לשנות אורחות חיים. את יכולה לצאת מהמציאות שאת נקלעת אליה בכל פעם מחדש, אל מציאות חדשה וטובה.
איך עושים את זה? ייתכן שאת יודעת לנהוג או לפחות מכירה את כללי הנהיגה, ויודעת שיש 2 סוגי תמרורים: תמרורי אזהרה ותמרורי הוריה.
תמרורי אזהרה – יורו לנו להימנע מפעולה מסוימת (אין כניסה, אין חניה, אין לעלות על מהירות X).
תמרורי הוריה – יורו לנו איך כן להתנהג ,לאן לפנות, האם הכביש דו או חד סיטרי, איך משלמים עבור חנייה וכו'…).
במסלול שאת נמצאת בו את כבר מזהה ממה עלייך להיזהר ולהימנע. את מכירה כבר את תחושת ה"גועל" הזו שאת כ"כ רוצה שלא תקרה לך שוב. את יודעת איפה חובה לשים "אין כניסה" ברור וחד משמעי!
אם שמת את התמרור הזה בתודעתך, שימי אותו גם במציאות, בשטח, באמיתי!
הגדירי לעצמך באופן ברור ומוחלט, בלי הנחות או פשרות או "רק 5 דקות". הגדירי לעצמך באופן שיהיה ברור לך שלכאן "אין כניסה"!
למשל – החליפי את המכשיר הזה במכשיר אחר. שימי סינון על המחשב הביתי. המנעי לחלוטין מבילוי עם חברות או חבר'ה שצופים בתכנים מזיקים כלשהם ואפילו "בקטנה". ספרים שאינם ראויים פשוט לא לפתוח בכלל. את כבר מכירה את עצמך ויודעת שאם תתפתי ותתחילי, לא תוכלי לעצור!
התמרור האחר הוא: "תמרור הוריה" – משמעותו עבורך- לאן לפנות? מה לעשות במקום? למשל, אם את מזהה באילו זמנים או נסיבות תקרה "נפילה" כזו, הכיני תכנית חלופית מה לעשות מראש בזמנים האלה. צאי להליכה, ספורט, שחייה, פתחי תחביבים שאת טובה בהם. תהיי עסוקה.
אל תתני ל"גועל" הזה להגיע אלייך. העזרי בחושים הבריאים שיש בך ונווטי את מעשייך באמצעותם.
אחרי קורס קצר כזה של "נהיגה מונעת"-אני רוצה להוסיף בעדינות ולומר שהיצריות הזו שקיימת בנו היא טבעית ואנושית ואפילו חיונית לקיומו של עולם. אנחנו ששואפים לחיים של קדושה וטהרה (ולא פרישות!) – מכירים בצורך הזה אך לא שמים אותו לראווה ולתועבה שמשבשת את הרגש הטבעי והנקי שבנו. סרטים, תמונות, ספרים שמציגים את כל מה שקשור באינטימיות באופן מעוות, פרוע ופרוץ מטמיעים בתוכנו דפוסים שגויים והרסניים. זה ה"גועל" שאותו את מתארת וממנו את רוצה להתרחק.
עד כאן, ה"סור מרע" – ההימנעות. במקביל יש הרבה "עשה טוב" – מלאי את זמנך בעשיית טוב, התנדבות, לימוד יומי קבוע בתחום שימלא אותך בטוב פנימי וירחיק אותך מהרצונות ה"אפלים" שבאים לבקר. לימוד עם חברה / דמות בוגרת מוערכת, באופן קבוע ספרים כמו: מסילת ישרים, דרך ה', פרשת שבוע. תנ"ך. כל מה שקשור בקודש ומהנה אותך ללמוד.
אלי יש בסביבת מגורייך שיעור קבוע של רב/ רבנית מוכרים ? יש גם שיעורים רבים מוקלטים לשמיעה.
מתוך דברייך ניכר שהרצון העז שלך לשנות ולא לחזור למצבים הלא טובים המוכרים לך, הוא כבר שלב ראשוני בתוך המהלך. מכאן אפשר רק להתקדם ולעלות. בע"ה תרגישי ממש ש"הבא להיטהר מסייעין אותו".
אזרי את כוחותייך, דברי עם ה', זה עוזר!!!
בכל מקרה את מוזמנת לשתף אם תרצי, במוקד "חברים מקשיבים" בימים א-ה בין השעות 20:00 – 24:00.
אשמח לדעת אם תגובתי סייעה לך ולו במעט.
אסתר, חברים מקשיבים makshivim.org.il
