אני ואמא שלי לא ביחסים טובים בכלל, היא מכנה אותי בכינויים. לא כינויים אסורים, אבל כינויים פוגעים. היא משווה אותי לגויות ולאנשים עם בעיות. היא מסתובבת בבית עם פרצוף עצבני, והיא לא מחייכת. אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה קיבלתי ממנה חיבוק, והיא לא קונה לי דברים אפילו בסיסיים. לדוגמא, אני משתמשת במצעים ובמגבות של אחותי שכבר התחתנה. ולעומת זאת, לאח שלי הקטן היא כל הזמן מחייכת וקונה לו מלא דברים, ולא צועקת עליו או מעירה לו בחיים גם כשזה ממש מגיע לו.
מה אני יכולה לעשות?
לוקי יקרה,
את מתארת בכאב יחסים מאד לא נעימים עם אימך. אמנם לא כתבת כמה זמן הדבר נמשך, אך ללא קשר למשך הזמן – מצטברת אצלך תחושה קשה וכואבת, ובצדק. לא ברור בכלל כיצד קורה הדבר שאת "זוכה" לפרצופים ואמירות פוגעניות מאמא, כשאת מצפה לביטויי אהבה ממנה ולא ההיפך.
בדברייך לא ציינת האם קדם ליחס הזה כלפייך, אירוע כלשהוא וגם לא ציינת מה תגובותייך כלפי אימך. לאור התיאור הקצר ששיתפת אני מציעה שתנסי לעשות מצידך צעד כלשהוא מיטיב – כלפי אימך. למשל, להציע לה עזרה במשהו שיכול מאד לעזור לה. להכין לה מאכל או משקה שהיא אוהבת. *נסי את, עם כל הקושי,* להביע רגש חיובי כלפיה. אולי במעשים זה יותר קל מאשר באמירה או הבעה "סתם". מהיכרותי עם מקרים דומים – כאשר משתנה היחס מצד הילד כלפי הוריו (גם ללא כל "סיבה מוצדקת") יש לכך השפעה די מיידית.
חשוב שתעשי זאת בלב שלם ומתוך רצון לשפר את האווירה. עשי זאת רק משום שהיא אימך, ואת רוצה להביע את מחשבותייך והאכפתיות שלך ממנה וגם כדי לזכות באהבתה כלפייך. בע"ה כוונתך ומעשייך יהיו רצויים.
מוזמנת גם לשתף וליצור קשר במוקד "חברים מקשיבים" כל ערב בין השעות 20:00 – 24:00.
אשמח לשמוע האם הועילו לך הדברים.
בהצלחה רבה,
אסתר, חברים מקשיבים makshivim.org.il
