יצר הרע מפיל אותי ברשת

שלום לך.
התחושה הזו שאתה לא מפסיק ליפול היא תחושה לא נעימה ולא קלה.
היא חלילה עשויה לגרום לך לא להאמין בעצמך, לא רק בנושא הזה – אלא בכלל.
לכן, עוד לפני שאני בכלל כותב על איך להפסיק ליפול ומה לעשות עם ההורים – אני רוצה להזכיר לך שני דברים שאתה אומר כל בוקר.
1. מודה אני לפניך … רבה אמונתך
2. אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא
אמנם לרוב אנשים מפסקים את 'מודה אני' כך שזה נשמע 'בחמלה רבה, אמונתך' אבל הפיסוק הנכון הוא 'בחמלה, רבה אמונתך'.
אנחנו מודים לקב"ה כל בוקר על האמונה שלו בנו – אנו חיים עוד כי הוא, הקב"ה, מאמין בנו.
מאמין שאנחנו טובים.
מאמין שיש לנו עוד תפקיד בעולם.
מאמין בכוחות ובכישורים שהוא העניק לנו.
וגם חלילה ברגעים שאנחנו בוחרים אחרת – הנשמה עדיין נשארת טהורה.

כשאנחנו בוחרים אחרת אנחנו זקוקים לתשובה – לשוב אליו, גם לשוב אל עצמנו, במקום לשמוע את עצמנו ולברוח לייאוש שרק גורם לנו להפסיק להאמין בעצמנו ומתוך כך גם לעמעם את האור שלנו בעולם.

תהליך התשובה כולל:
1. עזיבת החטא
2. קבלה לעתיד
3. חרטה
4. וידוי
פה אתה מבטא המון חרטה על המעשה – כמה שאתה רוצה לעזוב את החטא אתה מרגיש שהוא לא מגדיר אותך.
לכן, צריך לעשות מעשה וזה לחייב את החטא לעזוב.
אם זה קורה באינטרנט אז לא לגלוש – לא בפלאפון וגם לא במחשב בבית.
זה קשה, אז יכול להיות שאפשר ללכת על פתרון אחר – סינון.

בשביל זה תצטרך את ההורים אולי, שזה נוגע בחלק השני של השאלה.
לכן, אחרי שאתה קורא את התשובה הזו, אתה יכול לומר להם שקראת תשובה אצלנו שהזכיר סינון לאינטרנט.
התכנים באינטרנט הם רבים – יש מהם טובים, אפילו מאוד, ויש תכנים קשים (לא רק בתחום של נפילות).
סינון עוזר ומונע מהגעה לתכנים כאלו, גם לאלו שלא נפלו – הוא מונע חלק נכבד מן האפשרויות ליפול, ליפול לא רק במראות אסורים אלא גם בעוד תחומים.

בנוסף, חז"ל לימדו אותנו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא.
גם בפסיכולוגיה יש תיאור מה גורם לנפילות ומה הנפילות גורמות לנו.
אחסוך לך את כל השיח – יש בזה חיזוק לדברי חז"ל.
לכן, מה שעוד נשאר זה להיות אקטיביים – גם אם אין סינון – יש סינון טבעי בזה שאתה מוצא עשיה אחרת, עשיה שמעסיקה אותך לא רק במעשים אלא במחשבה.
זה יכול להיות עשיה בבית וגם עשיה מחוץ לבית במסגרת התנדבותית מסודרת.

יש עוד קבלה בעתיד – נחישות מצידך לא ליפול.
זה לא להגיד שאתה לא יכול – אלא להכיר שזה תלוי ברצון שלך.
אתה צריך לרצות עמוק בלב לא ליפול ולעורר את הרצון הזה גם ברגעים שמדגדג ליפול.
הווידוי לפעמים יכול לחזק את זה, לא במובן של לשבור את הרוח הטהורה שבך – אלא להתוודות לפני הקב"ה בפה מלא על המעשים.
זה ממחיש גם לך את מה שקרה – אבל גם כמה זה לא אתה ולא מה שאתה רוצה.

שיתפת אותנו, וזה מעשה גדול.
זה לא כמו לשתף את ההורים, ובאמת יש קושי – לפעמים שלא יבינו, שיתאכזבו, לפעמים אולי גם שזה יהיה קשה אבל שזה יעצור את הנפילות.
ייתכן ובהקשר הזה תרצה לשתף מישהו אחר שאתה מרגיש שיכול לסייע לך עוד.
כמובן, אפשר בקו הטלפוני שלנו ואפשר גם מורה שאתה מרגיש קרוב אליו שיוכל לתת לך כלים מתוך היכרות אישית.
בסוף אני כן מרגיש שיש לך רצון לשתף את ההורים, וזה טבעי וגם רצוי.
זה מראה על המון כוחות וגם גבורה פנימית שקיימת בך.
אתה יכול לשתף אותם ולהגיד, וזו רק דוגמא לאיך השיח יכול להתקיים, שנחשפת בצורה לא מבוקרת לתכנים שאתה מרגיש שלא תואמים את הגיל שלך ושלא תואמים את מה שהתורה אמרה לגבי שמירה על העיניים וצניעות.
זה יוצר בלבול רגשי – כי מצד אחד אולי זה מרגש, ומצד שני אתה יודע שזה אסור.
היית רוצה להיות במקום שאתה לא צריך להתמודד עם זה.
לכן אתה מבקש שישימו סינון, שניתנו לך אמפתיה – אלו רק דוגמאות למה שבפנים היית רוצה לבקש.
בצורה כזו, גם לך וגם להם ברור מה היה אך גם מה הבקשה, בקשה שיש בה לקיחת אחריות שלך יחד עם סוג של תיאום ציפיות מה היית רוצה שיקרה עכשיו באופן מעשי.

יש עוד עצות – אבל אני מאמין שאלו יעזרו לך לחשוב על הצעדים הראשוניים גם מבחינת היכולת לקום וגם בנושא השיתוף.
מאמין בך!
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il