שלום, אני נער בן 17 ויש לי בעיה שקורית לפעמים.
ב״ה כשאני ברחובה של עיר אני משתדל פה ושם להסתכל בראש קצת נטוי לכיוון מטה וחוסך ראיות אסורות, וגם כשיוצא לי להסתכל (זה יוצא לי כיוון שהישיבה תיכונית שלי נמצאת במקום מרכזי מאוד בעיר) זה לחצי שנייה. וישר אני משתדל להניד ראש מבלי שישימו לב וייפגעו, וכמובן שאם זה קורה זה לא מופנה למקומות הערווה.
ואני יחסית גודר את עצמי וחוסך ראיות, זה מתבטא בכך שאם אני יוצא מהבית זה בדרך כלל שיעורי תורה וכו׳. אני בקושי ממש הולך למקומות שייתכנו שם הרבה מראות (חוץ מבית ספר שאני חייב).
ובאמת שב״ה בחודשים האחרונים אני יותר מתמיד בלימוד התורה ומנסה להידבק כמה שיותר בקב״ה, וכמובן שרצוני וחפצי הוא לא להסתכל על ראיות אסורות כי זה לא מעניין אותי.
כל יום ב״ה אני זוכה לישון מתוך קדושה, היינו ק״ש וזה בדרך כלל כולל לימוד תורה לפני השינה (שיכול להגיע לפעמים אפילו ל4 שעות הסמוכות לשינה ובשבת אפילו הרבה יותר) וב״ה אני עולה לישון מתוך קדושה וטהרה.
אבל כמעט כל יום מדי זמן מה, היצר הרע שולח לי מראות אסורות במחשבה (לא שאני מהרהר מצד עצמי ח״ו, זה סתם עולה לי ככה מבלי הרצון שלי להרהר בזה). ובדרך כלל אני משתדל לדחוק זאת מיד, וכפי שאמרתי שכשאני עולה לישון בדרך כלל זה לא מתוך מקומות של הרהור כיוון שכשאני עוסק בקדושה לפני זה אני שוכח מזה.
אך לפעמים יוצא לי קרי לילה שבחלומות עצמם יש מראות אסורות (והכי משגע אותי שזה בדרך כלל בשבת, שאז אני לומד מלא תורה וכן טובל גם לפני שבת), ואני לא מבין האם אני נחשב אנוס או שוגג, (כיוון שעדיין לא שמעתי על מקרה שבו אדם לא רוצה להרהר וכשיש לו מחשבות הם לא מצד עצמו ומנסה לדחוק זאת, ואילו לעומת זאת בחלום זה מחמת ראיות אסורות).
כל פעם שזה קורה זה משגע ומשתיק אותי מחדש ולאיזה יום יומיים אני נמצא בתוך מין מרה שחורה כזאת.
אני מודע למעלת השמחה וכן כשאני דורש בפני חברים שלי שיעורי תורה לאחר התפילה לפעמים יוצא לי לדבר על זה, אך כשזה מגיע למצבים האלה אני מרגיש שאני לא יכול להשתלט על העצב. אני יודע שהיצר גורם לעצב הזה, אבל משום מה אני לא מצליח לדחוק אותו ואני נשאר בספק האם אני חייב או פטור במצב כזה בעוון זרע לבטלה! שהרי בחלום אני לא יכול לדחוק את מחשבותיי.
סליחה על החפירה ושאלותיי הסופיות הם האם אני חייב או פטור מעוון זרע לבטלה?
והאם יכול להיווצר מצב שבו היצר הרע הוא זה שגרם לכך שלא ברצוני רק בשביל לנסות אותי האם אהיה עצוב?
(אתם עושים מלאכת קודש אשריכם, ואתם מרגיעים הרבה אנשים ב״ה, אבל אני רוצה תשובה שבאמת תגיד לי מה הדין במצב כזה, מחילה אם זה זלזול מצדי, אבל בדברים כאלה חשוב לי מאוד מאוד לדעת את הדין בדיוק, וכן מחילה אם אני נחשב המהרהר אחר רבו אבל אני אשמח למקורות אם יש). תודה רבה ויום טוב!
שלום לך יקירי,
יישר כח על כל המאמצים שאתה עושה לשמור על עיניך.
ניכר שאתה מקדיש הרבה מאמץ ומחשבה כדי לא ליפול במהלך היום למקומות שאתה לא רוצה.
אני אומר בזהירות, שייתכן שהעיסוק בכך הוא דווקא זה שמביא את המחשבות בלילה.
האם יש דרך אחרת להתמודד? האמת, אני חצי בטוח.
קרי, מצד המעשים ברור שאינך עושה משהו שהוא לא נכון.
הסיפור פה הוא המחשבות ביום – כמו שאומרים למישהו לא לחשוב על פיל ורוד, כשהוא שומע את זה אי אפשר שלא לחשוב על זה ולו לשבריר שניה.
בגלל שאתה מתעסק בלא לחשוב על זה – בהפוך יוצא שאתה חושב על זה, ואלו המחשבות שצצות בלילה. לכן, מה שנכון זה לחשוב על מחשבות אחרות שיעסיקו אותך.
שהן יהיו כל כך חזקות שלא תצטרך לעסוק במה לא, ובינתיים, תוכל להמשיך במעשים כמו שאתה פועל מתוך הטבע שאתה מסוגל לעצמך.
באשר לקרי לילה, בפועל אתה אנוס. אתה לא עושה פעולה אקטיבית להוצאת זרע לבטלה.
כן יש לך את ההשפעה שהזכרנו לפני זה, אבל זה לא מזיד.
זה נכון שזה משגע אותך, כי אתה משתדל שזה לא יקרה – ואולי בזה יש את הנחמה.
קרי, אתה לא מקבל את זה ולא מוכן להגיד שזה בסדר – אלא אתה שואךף לתקן את זה.
זה מפריע לך וזה טוב שזה מפריע לך!
אתה יכול לבחור את זה מוריד את הרוח שלך, המרה השחורה שהזכרת, או שזה נותן לך רוח גבית בשביל להתמודד ולהמשיך בדרכי התיקון שאתה כבר נמצא בהם.
חשוב מאוד לשים לב האם העצב הוא של חרטה וכאב על הנפילה – ואז באמת אפשר לתעל את זה לדרכי התשובה, או שזה של דיכאון – ששם אתה צריך להתחזק.
על זה גם כתב רב צדוק הכהן מלובלין שבעצם זה פעולת היצר – לא החטא, כי אם הייאוש והדכאון שהוא יוצר כשחוטאים.
אני מקווה שהדברים ענו על שאלותיך וגם הצליחו לחזק.
באמונה,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
