הוצאה לבטלה

יקירי,
התחושה שלך היא הכי אותנטית ואמיתית – זה מבאס ליפול, במיוחד אחרי כל כך הרבה זמן שהצלחת להתמודד עם זה ובהצלחה.
על פניו, יש טעם מר וזה מה שלכאורה יישאר.
הענין הוא שיש אמירה מאוד חדה של חז"ל שיש אפשרות ש(אפילו) זדונות יכולים להפוך לזכויות. לכאורה לא חייבים להישאר עם טעם מר.
איך זה קורה פה?

מי שקורא את הדברים שלך יכול לקרוא את זה ככה:

"אני רוצה שתדעו שבעבר נפלתי, נפלתי ברמה יומית.
אבל שתדע, אם אתה קורא שמתמודד, הצלחתי למצוא דרך לצאת מזה.
שנה שלמה (!!!) הצלחתי לעמוד ולא ליפול. הצלחתי להתגבר.
נכון, ההתמודדות לא הסתיימה. זה משהו שמלווה אותי כל הזמן – גם פיתחתי לעצמי שיטה.
אני עוסק בדברים אחרים, דברים של יצירה וביטוי עצמי שגם נותנים תחושת אושר, כמו ספורט. כשאני לא שם, יש אצלי ריק של עשיה, נקודת שעמום שמביאה לידי חטא.
שם נקודת התורפה – אבל אני יודע לזהות אותה, ולכן אני בטוח שאצליח לקום חזרה ולהצליח".

בת'כלס, ככה קראתי את הדברים שלך בפעם הראשונה שקראתי את השאלה.
קראתי את האדם החזק שאתה שעומד מאחורי המילים הכתובות.
מודה, לקח לי רגע לזהות את הכאב ואת הבאסה בגלל שכל כך נפעמתי מהכוחות הפנימיים שלך. כוחות שיש בהם כדי לחזק כל כך הרבה, ואני בטוח שגם אותך.

זכור לי שקראתי סיפור על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שאדם אחד פנה אליו בבקשה לברכה
מדוע היה צריך ברכה?
הוא היה אדם שלילי שראה הכל באופן שלילי, וגילו לו מחלה סופנית בכבד שכמובן רק הוסיף לדכדכוך ולשליליות.
כשהוא ביקש ברכה מהרב מרדכי אליהו זצוק"ל, ואקצר את החלק הזה, הרב אמר לו להתחיל לספור את הדברים החיוביים שבחייו ולהודות לה' על הטוב. ממש לשיר ולרקוד.
האדם התחייב לעשות את זה, ובאמת הצליחו למצוא לו תורם.
הוא הקפיד לעשות את זה להרגיש איך הוא זוכה לרפואת הנפש ורפואת הגוף.
יש כאן הוכחה לראיה שלנו שיכולה באמת להפוך גם את הזדונות לזכויות כשאפשר להביט על זה באופן כנה, לא שקרי, שמחזק אותנו ואחרים, שיכול להראות את הצדדים החיוביים שדוחפים אותנו קדימה.

אז מה רק נשאר לשאול – קמת?

בהערכה עצומה,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il