שלום הרב, כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה שההתמודדיות שלי הם כביכול חיצונית הכי רגילות לנערות, אבל נוגעות לי במקומות הרבה יותר עמוקות וכואבות. מין תחושה ששום דבר לא באלי בקלות. אפילו דברים, שנראים פשוטים לחברות שלי ולסביבה שלי, אצלי הרבה יותר קשים. כל פעם שאני בטוב ובשמחה, באה התמודדות וקושי שמערערת את עולמי ופוגעת לי בביטחון ובאמונה.
השאלה שלי היא: איך אני אמורה להתייחס להתמודדויות שלי? מצד אחד אני אומרת אולי זה פשוט יצר הרע והדברים יותר פשוטים מאיך שאני תופסת אותם, או שיש פה באמת קריאה מהקב"ה כי אני יודעת שבתור בן אדם יש בי הסתכלות פנימית עמוקה אז אולי גם ככה ההתמודדות שלי. רציתי לדעת על זה קצת ממקום יותר תורני ואמוני. תודה רבה!
שלום מאור.
כשקוראים את השאלה שלך כבר מתוכה אפשר להרגיש כמה רגישות ועומק יש בך.
את יודעת שיש כאלה, בטח בגילך וגם בגילאים מבוגרים יותר, שאם הם חווים התמודדויות קשות, זה לא מביא אותם לשאלות אמוניות או בכלל לשאלות. אלא פשוט להרגשה שקשה וכואב להם וזהו. אצלך זה כנראה משהו אחר.
הרווח של תשומת לב למה שעובר עלייך ולמה שזה אומר לגבייך ולגבי האמונה שלך בה', שזה מוביל להתמודדות אחרת לגמרי. התמודדות שבה יש צמיחה מתוך הקושי. דווקא מתוך הקושי, אנשים כמוך יכולים לפתח חוסן עצום, ולהפוך לאנשים עם כוח ותעצומות נפש.
ונחזור לשאלה שלך. כי לא שכחתי שקשה לך בעצם.
הרגישות שאת מתארת נשמעת רגישות גדולה.
יש אנשים שחווים את העולם, או את מה שעובר עליהם, בצורה רגישה מאוד, בצורה עמוקה יותר. התכונה הזאת בהחלט טובה. אבל, כמו שכבר כתבת בשאלה שלך, יש לה מחירים. זה בהחלט יותר קשה לפעמים להיות אדם רגיש מאוד שחווה הכל בעוצמות יותר גבוהות.
זה כמו לשים הגברה על הצלילים של החיים, הכל יותר חזק ומטלטל.
ה' יתברך ברא את כולנו עם התכונות הכי טובות לנו, כדי שנצמח להיות אנשים הכי טובים שעושים טוב לעולם. האנשים הרגישים, יהיו בהמשך כאלה שיוכלו לעזור לאחרים, להבין אחרים. הם כאלה שיבחרו הרבה פעמים מקצועות טיפוליים כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, תרפיות שונות. או אפילו אם יעסקו במשהו אחר, יוכלו לשמש לאנשים סביבם תמיכה רגשית ומענה בשעת התמודדות. למה דווקא הם? כי הם ישימו לב למה שקורה לאחרים. הם ידעו איך זה לעבור התמודדות, בגלל שהם עוברים התמודדויות בצורה עמוקה.
לכן ה' נתן תכונות כאלה של רגישות לחלק מהאנשים.
חלק מהאנשים הם דווקא הפוך לגמרי, קלילים ועוברים את החיים בצורה שנראית אדישה קצת. יותר קל להם לעבור הלאה. לא להתעכב על קשיים.
לפעמים זה מעורר קנאה בתור כאלה שיותר כבד להם כל דבר.
אבל, האם זה אומר שהם יותר חזקים ? לא בטוח. האם החברות שלך הקלילות יותר טובות ממך ? ממש לא!!
אבל זה לא ממש נכון רק לחלק לסוגים את האנשים, ולשייך את עצמך לסוג מסוים. את יודעת בוודאי שלא טוב להיות קיצוניים בדרך כלל. זאת אומרת לא טוב להגיד שאני כזאת וזהו.
כדאי מאוד שבתור אדם רגיש, לא תסחבי עלייך את כל העולם ותלמדי קצת להקליל את החיים. הכוונה שתהיי מסוגלת לפעמים לשחרר, להגיד לעצמך שהכל בסדר ואפשר לעבור את הקושי שאת עוברת, קצת יותר בקלות.
אבל איך?! איך עושים את זה?
דבר ראשון כדאי לך להתפלל על זה, לבקש מה' שיעזור לך שלא יהיה לך כל כך כבד וקשה. תבקשי ממנו שיסחוב יחד איתך את הקושי. תקשיבי, זה עובד. כדאי לנסות. ה' עוזר!
וחוץ מזה, תנסי לפעול בשיטות שאת מכירה שעוזרות לך. אולי לכתוב את הקושי שלך יעזור לך? לקחת מחברת שבה את כותבת מה עובר עלייך. מה את מרגישה. וגם, תוסיפי – רשימה של כל מיני דברים שיכולים לשמח אותך. לפעמים זה שתכתבי את הקשיים יעזור לך להרגיש שאת מסוגלת לעמוד בקושי יותר בקלות, כי אז הנפש מרגישה שיש יותר סדר בדברים.
עוד דבר שעוזר להרגיש טוב ולחזק את האמון בהקב"ה ובעצמך, זה להקדיש כמה דקות כל יום כדי להגיד תודה על הדברים הטובים שקרו לך. תתפלאי לראות כמה כאלה יש: החל מזה שקמת בבוקר, שאת רואה ונושמת ושומעת וגם כמובן כל מיני דברים טובים שקרו לך.
זה עושה טוב ומקל גם על הקשיים שכאילו לא קשורים לזה, עושה הרגשה שלא הכל כל כך כבד.
את שאלת מה זה אומר מבחינה אמונית. בעצם להגיד לעצמך שהקב"ה לא עושה לך סתם קשה אלא מדייק איתך בדיוק את הקשיים וגם את התכונות שלך שעוזרות לך לעבור אותם, זאת אמונה. שם זה נמצא. וגם להבין שיש משמעות לזה שאת כזאת. שזה לא כדי להקשות אלא להיפך: כדי להפוך את החיים שלך לעמוקים יותר ומשמעותיים יותר.
ואחרי הכל, אם את מרגישה לפעמים טובעת בתוך הקושי ואת מרגישה שכל מה שנכתב פה, לא מצליח לך, אז אולי כדאי לפנות לעזרה של אשת מקצוע. אולי מאמנת רגשית. אימון יכול לתת לך כלים לצלוח התמודדויות, ובעצם לעזור לך למצוא את הכוחות שטבועים בך.
בהצלחה גדולה! יהיה בסדר בעזרת ה'!
דברת, חברים מקשיבים makshivim.org.il
