החיים קשים לי ואין לי כוח לקום בבוקר. מה עושים?

שלום לך.

קודם כל, אני רוצה לחבק אותך חיבוק ענק-ענק. פשוט דמייני ממני חיבוק ענק, בסדר? כי מגיע לך.

ואחרי החיבוק, בואי נמשיך הלאה ונתבונן במה שאמרת.

נגעת כאן בנקודה אמיתית וכואבת: החיים דורשים. והרבה.
יש שיודו בזה, ויש שלא.
אבל מי שמוכן להסתכל לאתגרי החיים בעיניים ולא להתכחש להם – כנראה יודה שיש הרבה אתגרים בחיים. שיש מהמורות בדרך. ויש נפילות.
כי ככה ה' יצר את העולם שלנו. הוא מורכב מאתגרים, מלכתחילה. ב-"built-in".

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מצליחים להתמודד בהצלחה עם קשיי החיים. ולפעמים לא.
כשאנחנו מצליחים – יש לנו יותר מרץ וכוחות להמשיך ולהתמודד עם מה שהחיים מזמנים.
אבל כשאנחנו לא מצליחים, או כשאנחנו לא מבינים שאנחנו מצליחים – אז קשה לנו. קשה לנו לאזור כוחות ולהתמודד עם מה שיש. קשה לנו להיאבק על החיים. קשה לנו להילחם על מה שחשוב לנו.

ולמה קשה לנו?

כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו. אחרי הרבה זמן בו אנחנו לא מספיק חווים הצלחות או לא מבחינים בכך שאנחנו מצליחים – האמון העצמי שלנו אט אט דועך, ואיתו גם שמחת החיים שלנו. ומה שמגיע במקום האמון העצמי – זה אותו קול מרושע בתוכנו, שזה הרגע שלו. כשאנחנו מדוכדכים, לא מאמינים בעצמנו, מתעייפים מהחיים, הקול הזה מגיע ומתחיל לנאום לנו עד כמה אנחנו לא יוצלחים. עד כמה אין לנו סיכוי להצליח. עד כמה אין בנו שום דבר מספיק טוב וייחודי להציע לעולם הזה.

הקול הזה לא נותן בנו כוחות, אלא הוא שואב מאיתנו כוחות.
וגם אם אנחנו מנסים התמודדות חדשה, אנחנו לא באמת מאמינים בעצמנו שנצליח בה. כי הקול הזה מזמר לנו שעוד רגע ניכשל. ואז אנחנו נכשלים. כי קשה מאוד להצליח, כשהקול הזה שלא מפסיק לומר לנו "עוד רגע תבוא הנפילה. כי אתה פשוט כלום. לוזר. אז מה אם הצלחת עכשיו? זה כלום. לא נחשב בכלל. חכה לנפילה, שם תראה מי אתה באמת. מפסידן."

ואנחנו מקשיבים לקול הזה, כי הוא אומר לנו גם דברים נכונים. הוא באמת מצליח להצביע על מקומות בהם נפלנו. הוא באמת חושף את נקודות התורפה שלנו, שאנחנו מתביישים בהן. והקול הזה לא מרחם עלינו, בכלל. חושף הכל, ומלגלג על הכל. קשה לנו להיפטר מהקול הזה, כי באיזשהו מקום – אנחנו מאמינים לו..

והדרך להיפטר מהקול הזה היא להילחם בו.
ואיך עושים את זה?

א. מבינים שהקול הזה קיים
מבינים שיש בתוכנו כוח כזה ששואב אותנו למטה. כוח שטורח לציין כל חולשה, פגם וכישלון שקיימים בנו, ולהעצים אותם. לגרום לנו להיות עוורים מרוב חושך עצמי, ולא לשים לב לשום דבר טוב בעצמנו. ברגע שאנחנו נבין שהוא קיים, אולי נצליח להבין שאנחנו עוורים כרגע, ולא מצליחים לראות את האור. ומשם – הגיע הזמן להיאבק כדי לפקוח עיניים. בשביל להסביר על דרכים לפקוח עיניים – נמשיך לנקודות הבאות.

ב. להחליף משקפיים
חלק מההצלחות בחיים נובעות מזה שאנחנו מאמינים ביכולת שלנו לנצח את אתגרי החיים. שיש לנו את הכוח להצליח, לפעול, לשנות – ולטובה.

והקול המרושע המדובר, יכול לגרום לנו לשכוח שהצלחנו בכלל במשהו בחיים.

אבל אחרי שאנחנו מבינים שהוא פועל 24/7 כדי להשכיח מאיתנו את ההצלחות שלנו, אנחנו יכולים להתחיל להיאבק בו, ולנסות להיזכר אט-אט בהצלחות שלנו. בפעמים בהם התעלינו על עצמנו. בניצחונות על היצר. בהישגים שלנו. באנשים טובים שאוהבים אותנו ורואים בנו טוב. ובהקשר הזה, אני מצרפת לך קישור לשיר "נקודה טובה" של שולי רנד. השיר הזה בדיוק מחזק את הנקודה הזו, של ניסיון לאסוף נקודה טובה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, ופתאום מצטברות כמה נקודות מכובדות וטובות, שמאפשרות לנו קצת לזקוף קומה. קצת להרים מבט.