מפחדת מבנים, וקשה לי לדבר עם בנים בצוות בגלל זה

שלום לך.

יש משהו מאוד כן (מלשון כנות) לבוא ולהגיד משפט כזה שאת מפחדת לדבר עם הבנים. לדעתי זו אמירה שיכול לומר אותה רק מי שבוגר ומודע לעצמו.
את זה הייתי חייבת לכתוב לך, עוד לפני התשובה, כי היה בזה משהו מאוד מרשים.
אבל אחרי זה, ננסה לחשוב על פתרון.

אני חושבת שאם נדייק את מה שאת מרגישה הכוונה היא לא לפחד, אלא יותר למבוכה, או ביישנות.
פחד יכול להיות אם את מפחדת שהם יעשו לך משהו, יפגעו בך, אבל אני חושבת שלא זה מה שאת מרגישה, הרי את בעצמך אומרת שאת לא חוששת שהם יפגעו בך, אני חושבת שהרגש המדויק יותר יהיה מבוכה.

אז מה עושים?
המפגש הראשוני באמת יכול להיות בו משהו מביך. אבל אי אפש להימנע ממנו, ופשוט צריך לקפוץ למים.
תתחילי פשוט בלהגיד שלום. לשאול שאלות קונקרטיות של מידע שאת צריכה לקבל מהם, ולאט לאט כשתראי שבעצם הם לא מפחידים, אני מניחה שלאט לאט המבוכה תשתחרר ויהיה יותר קל.

לצערי, אין דרך אחרת להפוך את הדברים לקלים יותר, אלא זה החלטה שלך עם עצמך, שמעתה את לא נותנת למבוכה/פחד להניע אותך, אלא השכל מניע אותך. מבטיחה לך, שמהר מאוד תראי שהמבוכה כבר נעלמה והרבה יותר פשוט.
ויותר מזה, בחיים בעתיד גם יהיו עוד קטעים מביכים כאלו, של להכיר אנשים במקומות חדשים, ובכל פעם מה שצריך להנחות אותנו זה השכל שמוביל, ולא הנעה שלנו ע"י רגשות.

בהצלחה
מקווה שעזרתי
מוזמנת לחזור ולספר איך הלך.
סיון
sivanlax@gmail.com