הושענא רבה – העלאת כל הכוחות הנמוכים

כולנו מכירים את מה שמסמלים ארבעת המינים – האתרוג מסמל את האיש הכי מאותרג שיש לו טעם וריח – מעשים טובים ותורה, לעץ התמר שעליו גדל הלולב – טעם ולא ריח – טעם מצוות, בלי ריח של תורה, להדס יש ריח ואין טעם – יש רק תורה בלי מעשים טובים. וערבה אין בה לא מזה ולא מזה.
כמו בסגנונות האנשים כך גם בכל אדם, יש לו נקודות חוזק בהם הוא ממש אתרוג, נקודות בינונית בצורה של הדס – יש אמביציה, אבל אופן הקיום לא משהו, ונקודות שבהם כשמגיעים למעשה הכל בסדר, אבל עד שמגיעים למעשה זה לא פשוט, ונקודות חולשה כאלו שהם ממש כמו ערבה, כמעט ולא מצליחים בהם.
במשך כל חג הסוכות, אנחנו אוגדים את כל ארבעת המינים יחד, כי הציבור הישראלי כולל את כל ארבעת הסוגים, גם כאלו שיש בהם תורה וגם כאלו שיש בהם מצוות, ואפילו כאלו שאין בהם לא זה ולא זה. כוחנו באחדותנו, ורק אם אנחנו כולנו ב'אגודה אחת' אנחנו יכולים להתקדם ולפעול על מנת להשפיע בעולם. וגם במישור האישי, עם כל הכוחות שלנו אנחנו צריכים לעבוד יחד, גם כאלו שאנחנו יודעים שהם נקודות חולשה, גם איתם צריך לעבוד את השם.
ייעודו של חג הסוכות וכוחו הוא ההשפעה עלינו, על עם ישראל, וגם על כל אומות העולם, הכח הזה, השמחה הזו שבאחדות כל הכוחות שבאדם ושבציבוריות הישראלית, מעלה גם את הכוחות והחלקים שהם לא משהו, כי בסופו של דבר המטרה היא להיות מודעים לכך שיש כוחות ונקודות חולשה, אבל לחשוב איך נוכל להעלות אותם, איך נוכל להביא גם אותם למקום שהם יוכלו בעצמם להתעלות ולעלות.
ולכן ביום האחרון של סוכות, היום שבו עומדים לסיים את השבוע של סוכות, הערבה יוצאת מאגודת ארבעת המינים ולוקחים אותה לבד, הערבה מפסיקה להיות האחרונה, זו שיש לה משמעות רק אם אוגדים אותה רק יחד עם כולם, אנחנו מתחילים להבין ולדעת איך אפשר לפתור את הנקודות החלשות. וכעת אנחנו יכולים לקחת אגודה שלימה שמורכבת כולה רק מערבה.
כל זה קורה ביום האחרון שמסמל את דוד המלך – הכח המשיחי הכח שמוביל אותנו לתיקון כל הכוחות שבעולם ושבאדם. על הדרך יוצאים כמה עלים שנחבטים מהתהליך הזה, שאמנם קורה מתוך שמחה, אבל בכל זאת יש נשורת מסויימת, אבל העיקר מגיעים לשמחת תורה עם כל הכוחות שלנו, פנויים לחיבוק של יום שמחת תורה.
שנזכה להעלות את כל הכוחות שלנו ביום הושענא רבה
חג שמח
עקיבא, חברים מקשיבים.