שחת לו לא בניו מומם…'
שירת האזינו, כדרך שירות, מלאה אף בפשוטה ברמזים וכיווני פרשנות שונים.
החפץ חיים מצא בפסוק זה הדרכה חינוכית;
לעתים אדם מזלזל במנהג כלשהו, הרגל שחינכו אליו וכו'. 'היום זה כבר לא רלוונטי' או 'עלי זה לא ישפיע לרעה' וכו'.
אבל גם כאשר 'שיחת לא לו', כאשר אכן לא יקרה לו כל נזק בעקבות ההשחתה, עדיין 'בניו מומם', הנזק ייראה בדורות הבאים. ייתכן שהמסורת שנקטעה תחסר להם וייתכן שעצם היחס למסורת כדבר שנתון לשיקול דעת וגחמה אישית יגרום להם לזלזול.
שינוי ייתכן, אך מתוך אומדן של גדולי עולם, ולא גישה פרטית ומבט חלקי.
כאשר ביקשו מבנו של החפץ חיים לספר מופתיו ענה: על כל הצדיקים מספרים שהקב"ה עשה את כל בקשותיהם. אצל אבי ההפך היה- הוא עשה כל מה שהקב"ה ביקש…
שבת שלום,
יהונתן, חברים מקשיבים.
