היי,חברה שלי הכירה לי מישו לפני שמונה חודשים.יצאנו והיה לנו טוב.לאט לט זה התחיל להיות לחוץ-אני סטודנטית הוא התחיל קורס קצינים..אבל האמנו שנשרוד.כי באמת היה לנו טוב.יש בנינו פערים אבל לא יותר מידיי,זה קשור רק למקומות בהם גדלנו.סיכמתי איתו מראש שאני לא מתכוונת לצאת איתו יותר משנה-והוא אמר שהוא לא יכול ולפחות שנה וחצי והתפשרתי אמרתי שבסדר-כמובן שהכל בתנאי שבעז"ה הקשר יחזיק מעמד עד אז.בגדול אנחנו ממש הסתדרנו טוב.אין ריבים.עד שבוע שעבר.הוא התקשר ואמר שהוא לא יכול להתחתן בשנתיים הקרובות.ושהוא גם בכלל לא בטוח אם הוא אוהב אותי.אמרתי לו אז נפרד.כי מה כבר אפשר לומר על כזה דבר.הוא היה בהלם מהתגובה הקרה שלי.וכמובן שאל אם זה כל מה שיש לי להגיד אמרתי לו שאין לי מה עוד להגיד אם הוא לא אוהב אותי.בכיתי ונדמה לי שגם הוא ואמרתי לו שיהיה בהצלחה בהכל וניתקנו תשיחה.שיחה של עשרים ותשע דקות שסיכמה לה שמונה חודשיי חברות.וניפצה איתה המון תקוות.ולא רק תקוות שלי אלא של כל הסובבים שככ התלהבו מהקשר המתוק שלנו
נחזור קצת אחורה,לתקופה של הקשר-פעם בשוע שבועיים היינו מתראים לכמה שעות של אושר וכיף.ופעם ביום משוחחים בטלפון בין חצי שעה לארבעים דקות-וכמובן על חשבון שעות השינה שלו והפנאי שלו ועל חשבון שעות הלימוד והשינה והפנאי שלי.אבל שרדנו.עד שהקורס התחיל להיות מממש לוחץ ולמלא את החבר שלי בהמון לחצים-בעיקר לגבי העתיד-לגבי זה שהם הולכים להיות קצינים ולוחמים ואין להם זמן להתחתן ולחברה ולכל תפנוקי החיים.
וגם הגיעה תקופה שבה שבועיים שלמים הוא היה עם טלפון רק בסוף היום-זה אומר שאת כל השיחות וואצאפ שהיינו רגילים לנהל שהיו מתחילות כשהיינו פוקחים את העניים ומסתיימות כשהיינו עוצמים אותם-נעלמו.היה לו זמן לדבר איתי בערך עשר דקות ביום.וגם זה במקרה הטוב.
והשבת בחלה להכנס מוקדם-אז נפגשנו מהשניה שהוא נחת בבית עד שכבר התחלנו לחשוש מחילול שבת.אז הוא היה נוסע..
וכמובן שבמוצאש כבר הוא היה צריךלחזור לבסיס.בלי לצאת עם חברים בלי לבלות ובלי זמן לעצמו.וזה הבהיל אותו.שככה מעכשיו ייראו חייו.שכל זמן פנוי שיש לו אני לוקחת לו אותו.ולא בכוונה-אני ממש לא כזאת .פשוט ככה הצבא אילץ אותנו.
ואז הגיעה השיחת טלפון.שהיתה נורא מפתיעה.אבל בדיעבד אני כן יכולה להגיד שהיו קצת סימנים של ריחוק בזמן שלפניה…אז הוא רצה שנדבר על זה ואני ישר ח
בס"ד
שלום לך,
קראתי את הסיפור ואכן כואב. כואב מאד אפילו כמו סיפור טוב שנזנח באמצע.
לפני שאכנס לפרטים אומר לך את השורה התחתונה, באם זה אפשר מבחינתך כדאי להתקשר או אפילו להיפגש ולבקש הבהרות. ייתכן ודבריו לא הובנו כהלכה והיית נחרצת מדי, ואפילו באם יתחזק בעיניך כי בחרת נכונה, הרי שההחלטה תתיישב בלבך במקום שליו יותר. כבוד מושפל להערכתי לא יהיה כאן, קרוב בעיני שהוא ישמח בשיחה לא פחות ממך, חלום של בית לא סוגרים בטירת דלת אלא אם קרה משהו קיצוני.
ככלל קשרים מסוג זה, קירבה שאיננה יכולה להתממש אלא כעבור זמן רב נוטים להסתבך. פעמים משהו בבחור השתנה, פעמים המציאות היא הגורם המכריע (נניח החלטה להשקיע בקריירה צבאית אשר לא מאפשרת זוגיות בשלב זה), ולפעמים אנחנו בני הזוג המיועדים פנינו לשביל מעט שונה מבלי שנרגיש.
ולכן, בהיעדר מידע אחר אשמח אם תשתפי אותי מתי התחלת להרגיש בריחוק כזה אשר *לא* מוסבר רק מסיבות טכניות ובמה הדבר בא לידי ביטוי. זה לא חייב להיות דברים קיצוניים אבל ככל האפשר עדיף מקרה שמבטא על הצד הטוב ביותר את תחושת הריחוק הסובייקטיבי מבחינתך.
הדוא"ל שלי:
eyfy156@gmail.com
אני מאמין שנצליח לחשוב יחדיו על פתרון
חנוכה שמח
אליהו
