שלום,
אני בת 30, גדלתי במשפחה (רוסית ) חילונית במשך כל חיי. אני יהודיה מכל קצוות המשפחה. הוריי מאמינים אך לא שומרים כלום.
בגיל 7 גיליתי את האמונה ומאז זה סיפור אהבה, עשיתי לא מעט טעויות בחיי אך האמונה לעולם לא נעלמה.
השאלה שלי היא כזאת, אני מתחזקת לאט בלקיחת מצוות על עצמי, הדלקת נרות מודה אני ברכות האכול ונטילת ידים. ברוך השם עומדת בזה. שבת קשה לי לשמור כי אני באה מעולם חילוני וכל שבת הופכת להיות יום כיפור.
עכשיו ראש השנה הפתח וכולי פחד, פחד שאני יעשה מספיק טעויות בימים הכי חשובים, פחד שאני יענש על זה. ולא אני לא מחכה לכיפור כדי לבקש סליחה, אותה אני מבקשת כל השנה.
מדוע יש בי פחד שאם אני אסע לטייל בראש השנה אני עלולה להענש בדרך כזו או אחרת? ההתחזקות שלי היא לא בקצב קיצוני אלא בנסיון של התמדה במה שבחרתי , אבל הפחד תמיד קיים שאם לא אעשה מה שנדרש אשלם ביוקר :(.
תודה רבה על תשובתך.
שלום וברכה
תפילת ראש השנה פותחת בשלוש פיסקאות:
"ובכן תן פחדך", והיא אכן מדברת על התשתית הראשונה של הפחד. יש גם ערך בפחד, והעובדה שאנו פוחדים שלא לקלקל ולא להרוס, שלא להסתכן ולא לפגוע, יכולה להביא אותנו למקומות טובים, בשלב הראשון.
אלא שהפתיחה לא נעצרת כאן, אלא היא ממשיכה במילים "ובכן תן כבוד לעמך", והיא פונה לשפה אחרת: שפה של כבוד, של שמחה, של התרוממות נפש, של קירבה לאמונה, של סילוק הפחד ומציאת הבחירה הטובה וכדו'.
והחלק השלישי של הפתיחה הוא "ובכן צדיקים יראו וישמחו", שהיא הקומה היותר גבוהה – השמחה.
מה אפוא אני מציע לך לעשות ? לא לברוח מהפחד, כי גם לו יש תפקיד, ולדעת שאכן ראוי לפחד מפני הא-לוהים, בשל החובה לעמוד בדרישות ובתביעות שלו. אולם לא כדאי להתמכר לפחד, כי אם לקומות היותר גבוהות של האמונה, לשמחה, לדבקות, להתקדמות מתמדת בקיום מצוות, ועוד צעדים חשובים כלפי מעלה.
כל טוב ושנה טובה
