מבוסס על דבריו של הרב אייל ורד
פרשת השבוע טומנת בתוכה מסרים אלוליים מובהקים
יש כל מיני גישות איך צריך לקחת את אלול, בבחינה של רעדה ופחד, אולי שמחה ואהבה וכו'
פרשת כי תצא פותחת במקרה של אשת יפת תואר שאדם פוגש במלחמה ורוצה לקחת אותה:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ*וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה"
על פניו פרשה קצת קשה, ואמרו חז"ל דיברה התורה כנגד יצר הרע. התורה מעוניינת שלא יהיו אלה מערכות היחסים בין בני זוג. וזה הפשט, וישנו פירוש נוסף שננסה לגעת בו.
על פי הזוהר, ישנו פירוש קצת יותר עמוק, מי זאת האשת יפת תואר שבשבי? הנשמה.
הנשמה שהיא בעצםחלק אלוה ממעל ומה לעשות שהחוויה המרכזית שלה בעולם הזה שהיא לא חופשית והיא בשבי. ובכל יום ויום יש את הנשמה והמסייעים שלה מצד אחד ומצד שני את היצר הרע והמסייעים שלו וכל היום הם במלחמה.
ומזה נוצרת העייפות, מהמלחמות בין הגוף לנפש. על הבוקר אתה צריך לקום לתפילה, הנשמה כולה שמחה ופורחת 'יש הולכים לתפילה', אבל הגוף עייף 'תני לישון', ולא התחיל היום ואנחנו כבר קמים עייפים, מכל המאבק הזה.
אז מה נעשה? איזה כלים במאבק התורה מספקת לנו?
וזה בדיוק המשך הפסוקים:
'והבאת לתוך ביתך' – כביכול הנשמה אמורה להיות בעל הבית והגוף אורח, אבל בפועל הגוף הוא בעל הבית והנשמה היא אורחת, תתן לנשמה שלך להרגיש שוב שהיא בעלת הבית.
'גילחה ראשה ועשתה את ציפורניה' – שיער וציפורניים בגוף שלנו מייצגים דברים חיצוניים שיש להם מעין חיים משלהם, הם צומחים כח הזמן בלי שנעשה משהו בשביל זה, והכוונה היא שהטומאה נצמדת לקצוות, וצריך להוריד את הקליפות האלה כדי שנוכל באמת להגיע לשכבות הפנימיות שלנו.
'הסירה את שמלת שביה מעליה' – הכוונה היא לדברים שהופכים את הנשמה שלנו להרגיש יותר בשבי, ככל שאנחנו מתעלמים מהיופי של הנשמה שלנו, ומהרצונות של הנשמה שלנו
