["ויקח קֹרח… ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".] זהו תמצית תיאור התורה את חטא קרח ועדתו.
המדרש האריך לתאר את גם את חטאו המעשי של קרח אך בעיקר את המניעים שעמדו מאחוריו. קרח, שלא היה אדם טיפש וגם לא היה מפשוטי העם שהעז לקרוא תגר על משה ואהרון, פעל כפי שפעל ועשה מה שעשה מתוך סיבות שונות. כפי שמובא במדרש:
מדרש תנחומא מביא שקרח שאל מספר שאלות: כיצד יתכן שגם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית ולא די בתכלת שבציצית? כיצד יתכן שגם בית שמלא בספרי קודש חייב במזוזה ולא די בספרי הקודש שבתוכו? כיצד יתכן ש"עדה" כמו עדת ישראל שכולה קדושה זקוקה למנהיג?
שאלות אלו, הן שאלות אמיתיות שהקשה קרח, וככל הנראה לא מצא להן תשובה מספק ומניחה את הדעת.
בהמשך מביא המדרש תמיהה: ["קרח שפקח היה – מה ראה לשטות זו?"] מה גרם לקרח לעשות את המעשה החריג שעשה? והמדרש משיב: ["עינו הטעתו: ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל שהוא שקול כנגד משה ואהרון – אמר: בשבילו אני נמלט"]. קרח ראה לעצמו נקודת קדושה אמיתית – הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שמואל הנביא, שנאמר עליו שהוא שקול כמו משה ואהרון ביחד, ולכן היה בטוח ש"בשבילו אני נמלט", כלומר בזכותו אני עתיד להנצל ולהצליח לגבור על משה ואהרון.
עוד מביא המדרש: ["מה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת"], דהיינו, היה לכאורה לקרח מצב שעורר אותו לעשות את מה שעשה, מינוי אליצפן לנשיאות.
הרב שלמה וולבה, מגדולי המחנכים שקמו בדורנו, בספרו "עלי שור" לומד ומלמד מדברי המדרש המובאים למעלה, שיעור חשוב בהבנת נפש האדם והסיבות שבגללן הוא פועל ועושה כל מיני מעשים. כל מעשה שאדם עושה לא נוצר באופן רגעי ומיידי, אלא הוא בנוי על "שכבות" שונות בנפשו של האדם והוא תוצאה של כל מיני הליכים בנפשו. התהליך הזה מכונה על ידי הרב וולבה – ["כיצד מתרקם מעשה"], כלומר מה גורם לנו – מבחינה נפשית – להוציא מעשה מסוים מהכח אל הפועל, כיצד להבין מעשים.
הוא מסביר כי כל מעשה מורכב מ- 3 שלבים:
1. התעוררות מידה מסוימת בנפש האדם.
2. אחיזה ו"תפיסה" של המידה הזו בנקודה מסוימת.
3. בעקבות ההתעוררות הרגעית של המידה ואחיזתה בנקודה מסוימת – הפיכתן לשיטה, דהיינו לדרך מסוימת תוך יצירת הצדקות לדרך הזו.
בשלב ה
