שלום רב, ראשית תודה לכם על האוזן הקשבת!!! אני שמיניסט, ועוד מעט אני אמור לעבור לישיבה גבוהה בעז"ה, אך יש דבר אחד שמטריד אותי כל השנה וזה הקושי לצאת מהבית אני חייב לציין שאף פעם לא הייתי בפנימיה, וכל פעם שאני יוצא מהבית לאפילו 3 ימים אני מתמלא געגוע חזק מאוד מאוד!! ואני שבור מזה מה אני יעשה שנה הבאה, אם יש לכם פתרון או דרך סיוע או עצה להתמודד זה מאוד יעזור! ושוב תודה!!
שלום לך יקירי!
אתה מתאר את המצב שבו אתה בצומת דרכים מצד אחד אתה מרגיש שאתה מאד קשור לבית , יש לך אופי ביתי וזה מצוין, זה מראה שאתה בחור עם הרבה חום ואהבה , ומצד שני הגיל של הבחרות הוא גיל שמתחילים לצאת מהבית אם זה לישיבה אם זה לצבא אם זה ללימודים או להקים בית, וזה מצריך איזה ויתור מסוים מצידך לא להיות בבית ולהיות במקום אחר.
אפשר לבחור ישיבה קרובה לבית, וכך תוכל בעת הצורך לבקר בבית.
אם אי אפשר, אז אפשר לבחור מקום שמקרין חום ואהבה, מקום קטן ביתי, חם ואוהב, וזה כאילו שאתה מביא את הבית, את החום והביתיות לישיבה .
אפשר להביא מהבית דברים שיזכירו לך את הבית, או אוכל מהבית או תמונות מהבית של המשפחה, להיות אתם יותר בקשר טלפוני, ובכלל, לא חייב להיות כל השבוע בפנימיה אפשר תחילת שבוע וסוף שבוע לישון בבית אני בטוח שבישיבה יבינו אותך ויתחשבו בך.
ובכלל בעת צורך גדול של געגוע, תמיד אפשר לבוא הביתה ולהתפנק קצת, אף אחד לא בודק אותך בשעון, ישיבות גבוהות זה מסגרת יותר פתוחה. ולכן אפשר יותר להרפות (בנושא הזה).
ועם זה בזמן הזה להתרכז בבניית האישיות שלך ולגדול בתורה וביראת שמים ובד בבד להיות גם קשור אל הבית וזה לא אמור לטשטש אחד את השני.
לא להיות שבור תמיד בחיים יש הרבה אפשרויות להתגמש , לא הכל חד צדדי, ודווקא היום זה לא כמו פעם היום יותר גמישים יותר מתחשבים.
בברכה חן
מוזמן להיות בקשר chencorcos@gmail.com
