גאולה – בכל יום שיבוא?

שלום לך שואלת יקרה,

את נוגעת בשאלה שגם הטרידה אותי, ופתחה אותי אל נפלאות הקריאה והפיסוק.
לבני הציונות הדתית ברור כי מחר לא יוצנח מהשמיים בית המקדש וייפתרו כל הבעיות שקיימות בעולם הזה… ולא רק שזה לא יקרה, אלא שאנחנו חושבים שאת המציאות נכון וטוב לתקן בתהליך.
משפט המפתח הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אפשר להבין את המשפט כמי שמביע את הציפייה שהמשיח יגיע היום, או לפחות מחר. אבל אפשר גם לקרוא אותו כמי שמבטא את הכמיהה והאמונה שקיימת בכל יום בכך שהמשיח יגיע והאמונה הזאת תתקיים בכל יום שיבוא (מי שיבוא הוא היום ולא המשיח).

מעבר להבנה אחרת של המשפט עצמו, בואי ונראה את המקור שלו בדברי הרמב"ם. הרמב"ם ניסח שלושה עשר עיקרי אמונה, והיסוד השנים עשר הוא ימות המשיח:
"היסוד השנים עשר, ימות המשיח. והוא להאמין וּלְאַמֵּת שיבוא, ולא יחשוב שֶׁיִּתְאֶחָר, "אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ" (חבקוק ב, ג). ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. והחכמים אומרים(סנהדרין צו, א): "תִּפַּח רוּחָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין"."
הרמב"ם מתנגד במפורש לרעיון של חישוב זמן מדויק או צפוי שהמשיח יגיע. יסוד האמונה הוא עצם ביאת המשיח בזמנו, ולא נאמר דבר על המחשבה כי הוא יגיע היום או מחר.

אפשר גם לומר כי בנוגע לאופן שבו המשיח יגיע קיימת גם מחלוקת. יש מי שסוברים כי הוא יגיע בהפתעה באופן מיידי (כבר רש"י סבר כך), ויש אחרים שלדעתם מדובר בתהליך.
איננו יודעים האם נהיה כאן כשיגיע המשיח וכיצד הם יראו. כפי שכתב הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו – עד שיהיו" (הלכות מלכים יב, ב).

לסיום אני בוחר באפשרות הראשונה, לומר את המשפט ולהבין אותו כמי שלא קובע למשיח מתי לבוא, אלא רק מצהיר על האמונה בכך שיבוא.

מקווה שהועלתי,
חננאל

hananel8@gmail.com