פרשיות השבוע שלנו, "[ויקהל פקודי]", חוזרות אל מלאכת הקמת המשכן.
לאורך פרשיות אלו (וכן בפרשות תרומה תצווה), אנו עדים להירתמות העם למלאכה זו, כל אחד בתחומו-
החל ממתן חומרי הגלם, דרך תרומת מחצית השקל וכמובן במלאכת בניית והכנת הדברים.
בפרשת ויקהל ישנו פסוק מיוחד העוסק בעניין הזה:
"[ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו]".
בפסוק ישנה כפילות ליכולת הנתינה "[אשר נשאו לבו]"
מצד אחד, ו- "[אשר נדבה רוחו אותו]" מצד שני.
פירושים נכתבו בחלוקת סוגי נתינה אלו ([*]למעוניינים- מצורף פירוש אחד בסוף הדבר תורה..)
אולם, נראה לדעתי כי לא העיקר בפירוש הוא מהם סוגי הנתינה, אלא צעד אחד קודם- [העיסוק] בנתינה.
בימים אלה של בחירות, כאשר אנו שומעים את מצעי הבחירות של המתמודדים, אנו מחפשים אחרי "[מה נקבל]
אם אותו מתמודד יבחר?"
למה כדאי לי לתת את הקול שלי בשבילו?.
לעתים נוצרת התחושה ( או שמא האשליה..), כי יהיה פה [עתיד טוב יותר] כאשר יבחר ראש ממשלה כזה או אחר, ושר הביטחון/ החינוך/ הפנים יהיה שונה מזה שעכשיו.
עתיד טוב יותר יכול להיווצר [כבר היום], כאשר נפקח את העיניים שלנו כלפי הסביבה, ונושיט יד לעזרה.
בסביבה ה[קרובה]- ראיתם כבר את אמא רצה מחדר לחדר עם סמרטוט וחומר ניקוי?
זו [הזדמנות] לשאול במה ניתן להקל עליה, להגיש כוס שתיה ולהגיד בלי הפסקה תודה רבה על כל המאמצים.
ובסביבה ה[קרובה פחות]- נוסעים לחפש בגד לחג?
כל הדרך יש לכם הזדמנות [לעשות טוב על הלב]: אך ורק [להודות]…
תודה לנהג בהלוך, תודה לשומר בכניסה, תודה רבה למוכרת שהייתה מוכנה לעלות ולרדת בלי סוף על הסולם כדי שתמצאו את הבגד שרציתם, תודה לנהג בחזור ותודה רבה להורים שעזרו במימון.
כל מה שנכתב כאן, הוא רק בגדר [המלצה], כמובן שהיד עוד נטויה ( והזרוע חזקה…!)- העיקר לעשות טוב.
ונסיים במילותיו של [הבעל שם טוב]:
"[יהודי חי שבעים או שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי אחר]".
שנזכה להיות תמיד מהצד הנותן!
שבת שלום, ויום בוחר שמח!
חברים מקשיבים
*
[*]פירושו של "[בעל הכתב והקבלה]" מסביר, כי אדם אשר "נדבה רוחו אותו", הוא אדם אשר אינו רוצה לתת [מטבעו], אך הוא מנדב את לבו וכופה עליו את מלאכת הנתינה.
לעומתו, אדם "אשר [נשאו] לבו", הוא אדם אשר מצד טבעו נוטה לנתינה.
