קודם כל רציתי להגיד לכם תודה רבה וכל הכבוד לאתר המדהים הזה עם האנשים המדהימים פה ממש תודה ! ורציתי להתייעץ אתכם על משהו.. אני מרגישה שלפעמים הביטחון עצמי שלי בתחתית.. ב"ה התחזקתי ואני עדין זורמת והכל.. ואני גם רואה שחברות שלי ודודות שלי אוהבות להיות איתי והכל.. אבל פתאום הערה קטנה מאחותי יכולה לערער את זה וזה מעצבן שהיא נתנה שם לכל אחד מהדודים.. האופה ,הבדרנית ולי הקוראת בתהילים.. ואז אמא שלי אמרה זה נכון ואני מתפללת הרבה אבל מעצבן לחשוב שמעבר לאישיות שלי זה מה שרואים אותי כ"המתפללת".. ב"ה אני יודעת שזה לא נכון שזה לא כל מה שאני ואני פעילה חברתית (לפי מה שאומרים לי(: ) אבל מעצבן לראות כמה שהביטחון של נמוך שאחותי זורק הערה או שמכל החברות שב"ה יש לי אני רבה עם אחת והכל שונה.. מה לעשות במצבים כאלו?
שלום!
קודם כל, תודה! משמח לקבל מילים חמות!
עברת תהליך, בחרת בדרך טובה וחשובה. ודווקא ממה שאת כותבת אני מרגישה שיש פה נערה בוגרת, חושבת ולא כל כך חסרת ביטחון עצמי. מצאת לעצמך משהו שאת מאמינה בו, והלכת בעקבותיו.
וכשאמרו לך על זה משהו, לא ברחת, לא ויתרת. נפגעת, כי זה באמת פוגע כשלאנשים יש מה להגיד על האנשים סביבם, את זה לא גרם לך לוותר על הבחירות שלך. ואני חושבת שזה מראה דווקא ביטחון עצמי.
אז עם כל הביטחון הזה, את שואלת שאלה- [למה זה כל כך מכאיב? למה זה מערער?]
צודקת. זה מתסכל, ובעיקר- זה מזכיר את המחשבות שפנימיות שמסתובבות עמוק עמוק, אולי אלה שלא ממש נתנו להן מקום במודע- השאלה האם בחרתי בדרך הנכונה?
מהילדות אנחנו מחפשים אישורים מהסביבה, הלמידה שלנו, כבר בגיל אפס, מתחילה ומתקדמת בזכות הסביבה. תינוק לומד לחייך- כי כשהוא עושה את זה פעם אחת כולם מתרגשים סביבו, והוא מבין שזה דבר שטוב לעשות. וזה לא רק אז, זה ממשיך לאורך כל חיינו, בעיקר כשאנחנו לא בטוחים במה שאנחנו בוחרים. הולכים קצת, מסתכלים אחורה לחפש אישור, של הורים, של מי שאנחנו אוהבים, שיגידו לנו שבחרנו נכון.
[עד מתי?] עד שאנחנו מסוגלים לתת לעצמנו אישור מבפנים, לוותר על האישור החיצוני, ולהיות מסוגלים להגיד לעצמנו שזה הדבר הנכון. וזה קורה לאט לאט, לומדים, חושבים ומתבססים בבחירה הזו.
תני לזה זמן, לא הכל קורס אם נפגעים, או חושבים אולי טעיתי, זה בסדר להסתכל לפעמים אחורה ולהתלבט. יותר מזה, זה רק מחזק. כי את מבינה שהדברים מורכבים, ואת חושבת עליהם.
יש לנו נטייה לחשוב ב "קטסטרופליות", שאם עברנו איזה רעידה קלה בביטחון, כנראה שהכל קורס. צריך להזכיר לעצמנו שהרעידות האלה הן חלק מהחיים, ואנחנו לומדים מהן לחזק את הבסיס. וזה הגיל שאת נמצאת בו, הגיל שבו מחזקים את הבסיס. אז אמנם זה מבאס, זה לא כיף, אבל זה לא הסוף. ואת יודעת את זה יותר ממני.
תמשיכי ללכת בדרך שאת מאמינה בה, תמשיכי להקשיב לאנשים שסביבך, ולדעת מה הם באים להגיד, ומה הם אמורים לעשות לך ובך. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, ואנחנו צריכים ללמוד לעבד אותם ולדעת לנצל אותם לכיוון הנכון.
התחושה הזו לא קלה, אל תנסי להעלים אותה. תנסי להבין אותה, ולצמוח ממנה.
מקווה שהצלחתי להרגיע קצת. בכל מקרה, את מוזמנת לשלוח כל שאלה וכל מה שעל ליבך!
שיהיה המון בהצלחה!
אביטל
avitalba4@gmail.com
