אבא שלי נפטר לפני שנה ואני ממש שבורה

שלום לך, שבות יקרה!

קודם כל, אתאר לך את התחושות שהיו לי בעת שקראתי את פנייתך אלינו.
´וואו, איזה עוצמות! בטוח שמדובר כאן במישהי מיוחדת מאד.´ איזה אומץ צריך בשביל לבחור להתייחס לנושא שהוא מן הסתם מאד טעון אצלך, ואם העלית את הדברים על הכתב ופנית אלינו, יש לך המון אומץ!
חוץ מאומץ רב, רצון!
רואים מהשאלה שלך שאת רוצה להתקדם, רצון לעלות ולהגיע לאמונה בהירה יותר, דעי לך, שזה לא ברור מאליו בכל גיל ועוד יותר בגיל שלך.
עם שתי הנקודות הטובות הללו, אפשר להתקדם ולשנות.

אני משתתפת בצערך, שבות
ה לא קל בכלל. כל פטירה-פרידה היא קשה מאד, אבל אני משערת לעצמי שפטירה של אבא היא פי אלף קשה יותר.
כל אחד צריך אבא מהסיבה הפשוטה שזהו הטבע, נולדנו למשפחה עם שני הורים, לכל אחד מהם יש תפקיד ואם אחד חסר פיזית אז נוצר חוסר. אני בטוחה שאת יכולה לחשוב בעצמך (יותר טוב ממני) מהו תפקידו של אבא בחיים שלנו מלבד התפקיד הפיזי, מהו מהווה בשבילנו, איזו דמות אנחנו רואים בו וע"פ התשובות שניתן לשאלות הללו אפשר לראות מהו החוסר שנוצר, ולא צריך להסתיר אותו, הרי את בעצמך כתבת שזה בא מה´. אז מזה יוצא שלא את אשמה למצב ולחוסר, זה טבעי שהחוסר יהיה וב"ה שאת מרגישה אותו כי זה אומר שאבא ז"ל היה בשבילך דמות משמעותית ומשפיעה (כן, לא תמיד זה כך, לצערנו) והיה אצלכם מצב טבעי במשפחה.

עכשיו צריך להתמודד עם החוסר הזה, הוא החוסר עצום, אבל אני מאמינה שעם כוחות כמו נראה שיש לך אפשר להתמודד, רק צריך לחשוב איך.

כדבר ראשון, אפשר להציע [לעשות דבר כלשהו לזכרו של אבא].
אולי משהו שקשור לאישיות שלו, למידות שלו, או בלי קשר, פשוט לעשות משהו לזכרו, גמ"ח, אמירת תהילים, לימוד או אפילו לא משהו שקשור ל´דת´, טיול קבוע, מפגש קבוע. דבר שינכיח את אבא בחיים שלך, שימשיך את הטוב שהיה בו.
אבל הדבר הזה חייב להיות מתאים לך, אם הרעיון לא מתאים לא אז לא! לא חייבים להנציח במעשה, אני בטוחה שאת מנציחה אותו בליבך תמיד, רק אם זה יכול להקל על ההנצחה אז אפשר לעשות מעשה שינציח.

עכשיו לשאלתך, [למה ה´ מעמיד אנשים בניסיון שנראה לנו שהם לא יכולים לעמוד בו?] שתי נקודות חשובות בעניין זה.

קודם כל, בואי ננסה לשאול את עצמנו [מהו בעצם ניסיון מה´? ]למה צריך ניסיונות בעולם? הרי אנחנו סובלים מהם ולא באנו לכאן בשביל לסבול. אפשר לומר שניסיונות באים בשביל לאתגר אותנו, לשים לנו בחיים מצב שלא התנסינו בו קודם. שוב נשאל, למה צריך לאתגר אותנו?
הסיבה היא שבאמצעֹות אתגרים והניסיונות אנחנו מוציאים מעצמנו כוחות שלא יצאו קודם לכן, כוחות שמתגלים רק בשעת קושי ומשבר ואחרי שהם מתגלים בשעת קושי, אנחנו יכולים להשתמש בהם גם בזמן "רגיל" כי אנחנו מודעים אליהם עכשיו, נחשפנו אליהם. נ
וסף לזה, ע"פ זה אפשר לומר שהניסיונות מעלים אותנו דרגה, מקדמים אותנו באיזושהי דחיפה כזו מאחור ואומרים לנו "אתה יכולה להוציא ממך המון כוחות! יאללה". אם תשימי לב, אם החיים שלנו היו ללא קשיים, ניסיונות ואתגרים לא היינו מתקדמים לשום מקום. אם אין התקדמות, אפילו הכי קטנה, יש ירידה, כמו בעלייה שאם אתה לא עולה אז אתה מתדרדר, אין עמידה במקום, עמידה במקום גורמת להתדרדרות מטה.
אנחנו מאמינים שה´ מכיר אותנו ואת הטבע שלנו יותר טוב מאיתנו, נכון? הרי הוא ברא אותנו! לפי זה, ה´ לא מביא לאדם ניסיון שאיננו יכול לעמוד בו, רק ניסיון שלאדם יש כוחות להתמודד עם אותו ניסיון. אפשר להגיד גם אחרת- כשה´ מביא לאדם ניסיון הוא מביא יחד איתו כוחות לאדם להתמודד עם אותו ניסיון. חשוב שתביני- ה´ לא בא להכשיל אותנו ח"ו!!! אלא הוא רק רוצה בטובתנו, שכמו שאמרנו לעיל, רק רוצה שיהיה לנו טוב, והטוב הזה הוא התקדמות תמידית, אם אנחנו לא מתקדמים או אם הוא רוצה שנגלה יותר מכוחנו הטמון בנו, הוא דואג לכך בצורות שאולי לא כ"כ נעימות לנו. לפי הדברים הללו, אפשר לראות בכל קושי ואתגר את הנקודות שמהם אפשר לגדול, להתקדם ולהתפתח.

בטוחה שיש בתוכך כוחות להתמודד, שה´ נתן לך כוחות להתמודד עם המצב הקיים, גם הוא מאד קשה. רק שלעיתים צריך הכוונה וייעוץ מה אפשר לעשות ואיך להוציא את הכוחות המיוחדים שבך בהתמודדות, לכן אני רוצה לפרט לך כאן כמה דברים שאולי יעזרו להתמודדות שלך.

ראשית, [לשתף]. להוציא. חשוב מאד לא לשמור הכל בבטן. אנחנו לא מסוגלים לשמור הכל בתוכנו, זה לא בריא וגם לא עושה לנו טוב. הוצאה של תחושות ומחשבות עושה סדר בדברים בד"כ- המחשבות המעורפלות הופכות להיות יותר אמתיות ומציאותיות, לא תמיד. כל אדם לא יכול להכיל בקרבו הרבה מחשבות ותחושות רעות, לכן השיתוף וההוצאה תמיד גורמים להקלה מסוימת, גם אם לא נמצאו פתרונות, רק השיתוף פועל את פעולתו. זה יכול להיות עם מישהו וזה יכול להיות גם לבד. כל אדם שאת מרגישה קרובה אליו ישמח לשמוע אותך, זה יכול להיות חברה טובה, מדריכה, מחנכת, יועצת או גם אפילו מישהו מהמשפחה, אם את רואה בו נאמן לשיתוף ואפילו אולי הוא יבין אותך הכי טוב בסיטואציה הקיימת, כיוון שאולי שגם הוא נמצא בחיפושים בנושא הזה. השיתוף לא חייב להעשות בע"פ, אפשר גם בכתב אם את מרגישה יותר בנוח כך, אף על פי שבדיבור אפשר להבין טוב יותר את כוונותייך.
אבל אם את לא מרגישה בנוח לשתף אדם כלשהו בהרגשותייך את יכולה גם להוציא את הדברים לבד, לעצמך. שוב גם הדרך הזו יכולה להעשות בכתיבה, לכתוב לעצמך, או גם בדיבור (כמה שזה ישמע מצחיק) במקום שאף אחד לא רואהשומע ולהוציא. העיקר הוא להוציא. את לא מדמיינת לעצמך כמה ההוצאה של הדברים גורמת להקלה.
במצבים כמו שלך, אחרי פטירה של אדם קרוב,לפעמים אפילו אפשר להעזר באיש מקצוע לשם כך (יועצת, פסיכולוג וכד´)

דבר נוסף שיכול להוסיף טוב להתמודדות, למצוא [משהו שאת אוהבת לעשות], שאת טובה בו, ולהשקיע בו, לעשות אותו ולהנות ממנו. אם זה לבשל, לנגן, לצייר, לאפות, לכתוב וכל מה שעולה במוחך שיכול לעשות לך טוב, שאת מוציאה בו מתוכך טוב. שימי לב, זו לא בריחה מהמצב הקיים! אלא ניתוב המחשבה והכוחות לדבר טוב אחר. ברור שתמיד תחשבי על אבא וזה הגיוני, אבל להיות עסוקה רק בזה, זה יכול להוביל לדברים לא טובים בכלל. לכן טוב, לדעתי, שתמצאי דברים שעושים לך טוב ושייקחו את הכוחות שלך למקום בריא יותר.

עוד דבר שיכול להועיל בצד האמוני, [ללמוד על אמונה בה´. ]הלימוד יכול להביא אותך להתמודדות בצורה בריאה יותר, נכונה יותר ואפילו גם שמחה יותר. ב"ה היום יש המון ספרים נגישים לנוער בתחומים הללו של האמונה ("דע מה שתשיב לעצמך" של הרב זאב קרוב ועוד רבים וטובים) גם באינטרנט את יכולה למצוא חומר כתוב באתר שלנו –חברים מקשיבים, ובנוסף ב"ערוץ מאיר" יש פינות מוקלטות בוידאו שהן מיועדות לנוער והן מצוינות.

לסיום, שבות, אני רוצה לציין שמכיוון שלא פירטת בפרטים על מצבך ועל ההתמודדות, הדברים נכתבו מתוך הנחה שהדברים נראים בצורה מסוימת. הגיוני מאד שטעיתי ולא כיוונתי למצבך, לכן לדעתי הכי טוב לפנות לאדם שמכיר ויודע את הסיפור יותר ממני (אדם מהבי"ס, מהסניף, מהיישוב, מהמשפחה).
בטח שגם אליי את יכולה לפנות, אם את רוצה לפרט יותר וכך אוכל לסייע יותר במדויק. וגם כמובן אם את רוצה לשאול ולהגיב על הדברים את ממש ממוזמנת לכתוב לי למייל האישי שלי שמופיע כאן למטה.

בהצלחה רבה!
בשורות טובות,
רינת.
rinathaber@gmail.com