שלום:) לשמחתי אני נחשבת לאדם מאוד שמח , שבד"כ רואים אותו תוסס .. זה חלק מהאיפיון שלי למרות שעברתי הרבה דברים בחיים .. לאחרונה שמעתי על המושג "שמחה פנימית" וניסיתי לבחון את עצמי אם יש בי את השמחה הזו .. לעניות דעתי השמחה שלי היא יותר חיצונית והייתי רוצה לדעת איך בונים שמחה ממקום פנימי ואמיתי יותר . לא יודעת אם השאלה שלי ככ מובנת אבל מקווה שתבינו .. תודה !
שלום לך,
את צודקת, תסיסה והתלהבות חיצונית הם דברים נפלאים אבל לא בהכרח מעידים של שמחה מבפנים.
פעם שמעתי הגדרה שעזרה לי לעשות סדר בכל הנושא הזה:
[ככל שהפער בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני עושה קטן יותר, אני יותר שמח.]
כלומר, אם אני מאמינה שצריך לקבל עזרה שמציעים לי, אבל כל פעם שמציעים לי עזרה אני מוצאת את עצמי מתחמקת וממלמלת ש´זה בסדר, אני אסתדר..´- הסיכוי שאני שמחה, לפחות בעניין הזה- קטן.
וגם הפוך- אם אני מאמינה שיצירה היא אחת הדרכים להרגע ולהחליף כוחות, ובאמת אני יוצרת (באומנות, בריקוד- לא משנה מה) לעיתים קרובות- השמחה שלי גדלה.
ואם מרחיבים קצת את המבט-
אם אני מאמינה שהקב"ה ברא את העולם ולפי הנחיותיו אני צריכה להתנהל, וכך אני משתדלת לעשות- אני אדם שמח.
אבל אם הרבה פעמים אני נתקלת בחוסר יכולת שלי לעמוד בקיום המצוות- למרות שאני מאמינה בהן, זה כואב מתסכל ומוריד מהשמחה הפנימית שלי.
אז כשאני מוצאת את עצמי מדוכדכת, במקום לצאת לשופינג עצבני כדי ´להתנחם במשהו חדש´ או לפרק אמבטיית גלידה ולהטביע את העצב בתוך השוקו וניל, יעזור יותר אם אני אשאל את עצמי- איפה בחיי היומיום שלי יש נקודות שאני פועלת למרות שהאמונה שלי אומרת לי אחרת?
וכשאנסה לצמצם את הפער הזה, השמחה שלי תתעצם ותגדל.
ואם תשימי לב טוב, זה נשמע אולי כיוון חדש כזה, אבל זה בעצם בדיוק מה שתמיד אומרים לגבי שמחה- שהשמחה האמיתית היא רק בחיבור לקב"ה, בקיום המצוות שלו, בלהבין יותר טוב את טעמי המצוות, בעשייה למען אחרים…
זה כולל את כל הנ"ל.
בהצלחה גדולה!
