יש ביני ובין ההורים כל כך הרבה חומות – איך לחזק את הקשר איתם?

שלום רב

את שואלת לגבי חוסר קשר בינך ובין ההורים, וזו באמת סוגיה מאד כאובה וטעונה, אני אנסה לעשות סדר בדברים.

קודם כל, המהות של מצות כיבוד הורים, הוא לדאוג לצרכים הפיזיים שלהם. לכן, כל עוד הורייך עצמאיים ומתפקדים, בודאי אי אפשר להגיד שאת 'עוברת על מצות כיבוד הורים' חלילה וחס.

כמובן, מצוה מאד גדולה לשמח אותם, אבל זה לא אומר שאם אין ביניכם קשר אז את עבריינית חלילה.

דבר שני, צריכים לדעת, שההורים שלנו הם לא בהכרח החברים שלנו. הרבה מאד פעמים הפער בין האופי שלנו והאופי של ההורים שלנו הוא כזה שאנחנו באמת לא יכולים להתחבר אליהם כמו שצריך. זה אולי מצב מצער, אבל זה חלק טבעי מהחיים. בסופו של דבר, אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו, אנחנו גדלים בסביבה שונה ואחרת לגמרי מאשר ההורים שלנו, ולכן האישיות שלנו מתעצבת בצורות אחרות ושונות. זה נכון שיש כאלו שזוכים לכך שההורים שלהם הם חברים טובים שלהם, אבל רגע לפני שהקנאה 'מפעפעת' צריך לזכור, את הדברים שאת זכית להם, ואחרים לא זכו אליהם..

דבר שלישי, בניה משמעותית של קשר, איננה מתבססת על 'שיתוף חויות' בלבד, אלא גם, ובעיקר, על אכפתיות, על דאגה לשני, על תשומת לב לשני וכו'. הדברים נכונים גם לגבי חברים וגם לגבי הורים. לכן, גם אם את מרגישה קושי לשתף, וכאמור, זה קושי טבעי מאד, יש עדיין הרבה מאד אפיקים להשקיע בקשר. אפשר לארגן להם יום הולדת מושקע, אפשר להשקיע יותר בעבודות הבית, אפשר לקנות מתנה מדי פעם של ספר שאחד ההורים אוהב וכיוצא בזה. (האכפתיות הזו, היא כמובן קשורה ל'הכרת תודה' מאד מאד בסיסית על כל הדברים שההורים דאגו לנו..)

במבט יותר מעמיק, אפשר גם לנסות לחשוב – מדוע השיתוף לא הצליח בעבר? האם זה בגלל שההורים היו ביקורתיים מדי לגבי מה ששתפת, ואז אולי אפשר לחשוב – כיצד לקבל ביקורת בצורה יותר טובה. אולי זה בגלל שהשיתוף היה בזמנים שלא התאימו להורים? יכול להיות שמחשבה מעמיקה בנושא תעזור לך גם להתחיל לשתף, לפחות בדברים קטנים (היום המורה עשתה לנו כך וכך..) ולאט לאט להתקדם עם זה

חזקי ואמצי

טוביה
tsbias1@gmail.com