שלום!
אני מרגישה פשוט ריקה…
אני באמת מנסה למלא את החיים שלי רק בדברים טובים שיעזרו לאחרים,להתנדב,לעזור כשצריך מנסה להתקדם מבחינת המידות שלי… ואני עדין מרגישה כ"כ ריקה… בלי משמעות… כבר הרבה זמן שאני לא רואה התקדמות במידות שלי… לא חווה איזה רוממות שכזו, יותר קשה להתרכז בתפילה, פתאום אתה לא שם לב שאתה מדבר לשון הרע חופשי… פתאום יש לך יציאות גאוותניות שכאלה… ובאמת זה מייאש.. כי תוך כדי אני כן מנסה, ולא רואה הצלחות… אני באמת רוצה להיות בנ"א גדול וטוב כזה… במיוחד שכל היום יש דמויות מופת שמספרים עליהם ואם לא היו אומרים לך שזה בן אדם- היית חושב שזה איזה מלאך… אבל באמת באמת איך מגיעים לזה ואיך מתקדמים כבר? תודה רבה!!!
בדיוק ככה.
את שואלת איך מתקדמים, והתשובה היא שמתקדמים בדיוק בדרך שלך.
לא, לא, על תסגרי את החלון הזה עכשיו, אני ממש לא צוחקת עלייך..
מה שכתבת, זאת התשובה שלך. מנסים למלא את החיים בדברים טובים, שאכפת לנו אם לפעמים מתפלק לנו לשון הרע חופשי, שמפריע לנו אם בטעוצ יש לנו יציאות גאוותניות שכאלה. ולכן, אין לך מה להתייאש, כי עצם זה שאת מנסה, גורם לי לחשוב עלייך כעל מלאך.
לפני הכל רק נוכיח לך שאת כבר בדרך הנכונה: שלחת לנו שאלה. מש"ל.
כאילו, את גולשת לך באינטרנט. עולם ומלואו בפנייך. הפייסבוק, צפייה ישירה, ynet, יוטיוב, קנדי קראש, אבל מה – את בוחרת להיכנס לאתר שלנו ולשלוח שאלה. זה כבר אומר עלייך משהו. ואל תדאגי, משהו טוב..
אם לא היה קיים בך הרצון להתקדם, להגיע שוב למקום גבוה,
אולי היה איזה חשש. אבל הדרך לאמונה ולקדושה מתחילה ברצון.
עכשיו, עשרת ימי תשובה, זה בול הזמן. אומרים שבכל יום מעשרת ימי תשובה יוצאת בת קול וקוראת ´שובו בנים שובבים´ ונשאלת השאלה – אם היא קוראת את זה למה אנחנו לא שומעים אותה, ואם אנחנו לא שומעים אותה אז באיזה קטע היא קוראת את זה??
ועונה הבעש"ט שכל יהודי שומע את הבת-קול הזאת בלב. ´וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו´. וזה נשמע שלך יש אוזן פנימית ממש טובה.
מה שכן, את צריכה להיזהר לא לשמוע לזקן הכסיל וליפול לייאוש, אלא לקחת את הכוחות האלה ולהתרומם.
מצרפת לך לינק לתשובה שאולי יכולה גם להאיר לך: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=227043
אומרים שהבא להיטהר כל הבא ליטהר מסייעין בידו, וכל הבא ליטמא פותחין לו"
אפשר להבין את זה שיש מעלה מיוחדת לטהרה, שלא רק ´פותחין´ אלא מוסיפים גם עזרה.
אבל אפשר להבין גם בדרך נוספת: בדרך אל הטוב רבים המכשולים והקשיים,
יש מניעות ועיכובים מבחוץ ולא פחות – מבפנים.
והצורך בעזרה הוא מחויב המציאות.
אנחנו זקוקים לסיעתא דשמיא כדי להצליח להתגבר על הקשיים.
לעומת זאת, דרך ה´לא טוב´ בנויה על האפשרויות הבלתי מוגבלות,
אפשר לעשות מה שבא לך, בלי עיכובים, בלי מניעות.
ולא נותר אלא ´לפתוח´ – פותחין לו ומשם הדרך זורמת..
אבל דווקא בזה מתייחד הטוב.
כל דבר בעל ערך הוא שמור יותר.
אם ניתן להיכנס לארמון של מלך ללא שום עיכובים,
המלך אינו מלך, והיופי אינו יופי.
והכל אחיזת עיניים.
המלך בשדה. בואי ונצא אליו,
גמר חתימה הכי טובה בעולם, מוזמנת לבוא למייל להדרן,
נעמה
naaletz.a@gmail.com
