אנחנו יוצאים ביחד אבל אין כל כך רגש בקשר

שלום לך יקרה,

אני רוצה לפתוח בהתנצלות עמוקה על הזמן שחלף עד מתן התשובה (לצערי בשל נסיבות שהצריכו את דאגתי). מקוה מאד שתמצאי את התשובה שלי עדיין רלונטית עבורך ואם לא, את בהחלט מוזמנת לכתוב לי במייל.

על פי מה שתיארת אני חושבת שיש בקשר שלכם מרכיבים מאד טובים – כימיה, שפה ורצונות משותפים. כשהם הדדיים הינם מצרך מהותי.

אם היית מתארת מצב שבו אין רגש כלל, אז הייתי ´מודאגת´. היכולת שלכם להיות בשיח על הדברים היא משמעותית. לא כל זוג, בודאי לא אחרי חודש וחצי, מסוגל להעלות תכנים המצריכים אומץ לדבר עליהם. זה מבורך מאד והתקשורת הכנה הזו יכולה לסייע בידיכם בהמשך.

אני מבינה מאד את החששות שלך. שלכם. אנחנו מצפים מהרגש להיות יציב. טלטלות רגשיות או שינויים מגבירים את החששות שלנו. והיכן שיש חשש, נוצר חלל למחשבות – האם הוא באמת מתאים לי? האם נועדנו להיות יחד? האם יש התאמה או רק נעים? האם אנחנו אמיצים לעלות שלב ומה משמעויותיו.

אני חושבת שלעתים, כדי להפוך ספק לסיפוק צריך לקבל החלטה. רבים האנשים שאם לא היו מקבלים החלטה להתחתן (או להפרד) היו ודאי ממשיכים להיות באי-ודאות. אולם, נראה שמוקדם מדי עבורכם להחליט. כשברקע מקננות מחשבות על התאמה והחלטות, מאד קשה להתמקד ב´כאן ועכשיו´ של הקשר.
אין זה אומר שצריך לצאת ולא לחשוב על מטרת הקשר חלילה, אך יחד עם זאת, לשמור על איזון עדין בין המטרה לבין ההמצאות יחד הנוכחית.

האם הצלחתם לזהות מתי הקשר פורח? אולי למשל אחרי פגישה שבה עשיתם משהו יחד ולא רק שוחחתם? חוויות משותפות יוצרות חיבור בין שניים. לאחר חודש וחצי רצוי לגוון את הפגישות ולהכניס בהם טעם ועניין (אני מציעה, ייתכן שאתם כבר עושים את זה…). משחק, לימוד, טיול, עשיה כלשהי – כל אלה יוצרות שיתוף, חוויות חדשות ושיחה עליהם ובעיקר מחברות.

אם טוב לכם ואתם רוצים להצליח אני מוצאת בכך בסיס נפלא. לכן, לדעתי, כדאי להרפות. להגיד לעצמכם שבחודש הקרוב לפחות אינכם בוחנים את המשך הקשר אלא פשוט שוהים בו, מעמיקים ומעשירים אותו. ובנקודת זמן חדשה בעוד חודש-חודש וחצי תבחנו מחדש. זה לדעתי שווה את הבחינה המעמיקה ולא ויתור חלילה על משהו שאולי יתברר לטוב.
אם בסופו של התהליך תגלו שאין זה נכון להמשיך, תהיו נקיים כלפי עצמכם והקשר שניסיתם הכל, שהשקעתם והשתדלתם ומיציתם את ההזדמנות שניתנה לכם. אני יודעת שזה עשוי לכאוב יותר, אך מי שרוצה בסיכוי לאהוב, צריך גם לשלם את מחיר הסיכון. אני חושבת שבדרך לומדים הרבה מאד על עצמנו ועל קשרים.
תראי יקרה,
ייתכן שהשינויים ברגש מבטאים חשש להתקדם.
ייתכן שהם מבטאים תחושה שזה עדיין לא סופי מבחינת כל אחד מכם שמצאתם זה את זו.
ייתכן גם שהם מעידים על משהו חסר.
לגבי האחרון – אני נוטה להאמין שמאחר ולרוב אין תחושת שלמות (או שהיא מורגשת רק עם הזמן), בכל קשר או בכל אדם אפשר למצוא מה חסר, אך אם מפתחים הסתכלות של עין טובה ולומדים לזהות מה חשוב והאם זה כן נמצא בקשר אז המיקוד מאפשר להתקדם. לחפש מגרעות וחסרונות מאד קל ולעתים אף בטבע האדם, אך לעבוד – וזוגיות זו עבודה של ממש! – קשה יותר ועם הקושי והאתגר, גם מספק יותר.
לכל החששות לעיל ואולי גם אחרות – אני נוטה להאמין שהזמן יהווה גורם מסייע. צריך לאפשר אותו לעומק ולהיות מוכנים לצאת למסע שיש בו אתגרים וסיכון לצד אפשרות גדולה למציאת אהבה.

תמשיכו להיות בדיבור אחד עם השני ובשיתוף על מרכיביו הנפלאים של הקשר ועל הדברים שהייתם רוצים כי יבואו לידי פתרון, אך השקיעו גם בסגולותיו. אני רוצה להאמין שההשקעה תשתלם, גם אם היא בדמות של תשובה ברורה יותר.

תפילתי שבע"ה אם זה הקשר הנכון ביניכם, שיעלה ויפרח ללא ספקות, בשמחה רבה, בבטחון ואמונה וה´ יהיה בעזרכם ויאיר לכם את הדרך (המשותפת או כל אחד למקום הנכון עבורו שם נפשו תהיה שלמה ושמחה).

אשמח לסייע באם השתנו דברים או בהמשך ייעוץ. מוזמנת בחום לכתוב לי למייל.
naamonet81@gmail.com
מאחלת בהצלחה רבה, שנה מתוקה ונפלאה וחיי שמחה ואור.
נעמה